מאת יהודית שן-דר וסורין הלר

כדי להכיל את המגוון הרחב של התערוכות שיד ושם מבקש להציג לפני מבקריו הרבים וכדי להציג תערוכות רבות יותר של אוספי האמנות ושל פריטי האמנות השוכנים בו – לרבות אמנות בת זמננו במגוון רחב של נושאים הקשורים לשואה – נבנה הביתן החדש לתערוכות ביד ושם. הביתן נחנך בחודש מאי בנוכחות התורמים רחל והנריק שוורץ וטינה וסטיבן שוורץ מארצות הברית ושר הבינוי והשיכון יצחק הרצוג. יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו נשא דברים בפתיחת התערוכה וציין כי יד ושם מתמודד בימים אלו עם "האתגר המרכזי - כיצד לעשות את זיכרון השואה רלוונטי לדור הצעיר. כדי לשמור על הקהל שלנו, ובו מיליוני אנשים צעירים, עלינו להיות דינמיים. ביתן התערוכות מאפשר לנו זאת".

הביתן החדש לתערוכות, מרכיב מרכזי במכלול המוזאוני החדש, משתרע על שטח של כ-700 מ"ר. בחלל החדש יוכל יד ושם להציג תערוכות בין-תחומיות חשובות ויצירות אמנות גדולות ממדים, לרבות פסלים.
כותרת התערוכה החדשה המוצגת בביתן החדש לתערוכות היא "קולות חרוטים: השואה ביצירותיהם של אמנים בני זמננו", והיא מכנסת אוסף ייחודי של עבודות אמנות ועוקבת אחר התמודדותם של דורות האמנים עם נושא השואה מאז תום מלחמת העולם השנייה. התערוכה מורכבת מ-130 יצירות אמנות של כ-70 אמנים נודעים מן הארץ ומן העולם, והן מציגות קשת רחבה של דרכי ביטוי אמנותיות - ציור, רישום, פיסול, צילום, מיצגים ווידאו ארט. העבודות משקפות שיח מתמשך על נושא השואה באמנות הישראלית במהלך השנים. יצירות התערוכה – הן של אמנים שחוו את השואה או חיו בתקופת השואה הן של אמנים בולטים ואוונגרדיים בישראל שמציעים נקודת מבט רחבה יותר – מניחות בסיס לדיון פילוסופי מקיף על אופי האמנות, על תפקידה בחברה ועל החיבור בין אמנות להיסטוריה.

התערוכה נחלקת לשלוש תגובות עיקריות לשואה: טראומה ומחאה; זיכרון וניכור בהקשר של זהות יהודית וישראלית; ובסיס לדיון במקומה של השואה בעיצוב ההיסטוריה והתרבות. אף שהתערוכה מעוצבת בגישה נושאית-תמטית, היא מציעה למבקר בה מסע כרונולוגי של התפתחות התגובות השונות לשואה לאורך השנים.

התערוכה הפותחת בביתן החדש לתערוכות ביד ושם מציגה יצירה של האמן מרדכי ארדון. בחלק זה של התערוכה העבודות מבטאות סבל, כעס, זעם ועקירה ומשקפות את תגובות האמנים, הניצולים ואחרים מבני דורם מיד לאחר השואה. קבוצה מרכזית של יצירות בחלק זה של התערוכה עניינן גוף האדם המעוות המבטא סבל.

החלק השני של התערוכה נפתח ביצירת האמנות של יגאל תומרקין מאמצע שנות ה-60, תקופה שבה נחשב תומרקין ליוצר ישראלי אוונגרדי המגיב לשואה. חלק זה מתמקד בעיצוב הזיכרון ונחלק לשכבות שונות של זיכרון ותודעה, לרבות ניסיונו של האמן היחיד לחוות את השואה, החוויה הקולקטיבית של סבל וזיכרון והיחס למקום ולאובייקטים גם יחד.

החלק השלישי של התערוכה נפתח ביצירה של האמן משה גרשוני שכבר בשנות ה-80 נתן ביטוי לכמה מהנושאים המאפיינים את השיח הישראלי העכשווי בישראל - הקרבנות ומחוללי הרוע, המורשת הישראלית והיהודית ושפת הזיכרון, הסמליות והזהות. חלק זה של התערוכה מביא בעיקר מיצירותיהם של אמנים צעירים הבוחנות מחדש את האיקונוגרפיה של השואה ובודקות את המושגים הבסיסיים רוע, קרבנות ומחוללי רשע.

יהודית שן-דר היא אוצרת אמנות בכירה באגף המוזאונים, וסורין הלר הוא אוצר אורח של התערוכה "קולות חרוטים".

חזור