מאת אורית גוטל

לרחל יאול אוסף בובות גדול. לכל בובה סיפור משלה. אין זה אוסף בובות רגיל על מדף בדירה ירושלמית אלא אוסף חוויות וזיכרונות מהבית בהונגריה, ממחנה אושוויץ, מעבודות הכפייה בברמן, מהמחלה הממושכת, מהשחרור מברגן-בלזן ומחייה ב-60 השנים האחרונות בישראל.

עד לפני כשמונה שנים הייתה רחל מספרת את סיפורה האישי בעצמה: היא השתתפה בסדנאות לאנשי עדות ביד ושם (בתמיכה של הקרן הגרמנית לזיכרון, אחריות ועתיד) ופגשה עשרות תלמידים, חיילים וקבוצות בארץ ובחו"ל. מחלתה אילצה אותה לחדול ממנהגה זה, וכיום אוסף הבובות הוא המספר את סיפורה של רחל לפני הקהל.

"מה אעשה כשלא אוכל לספר מה קרה? מי יספר את הסיפור שלי?" שאלה רחל לפני יותר מעשר שנים את נעמי מורגנשטרן, עובדת יד ושם שגבתה ממנה עדות. נעמי השיבה: "אני אספר אותו".

השנים חלפו, השתיים לא נפגשו. נעמי עזבה את עבודתה ביד ושם. רחל עברה אירוע מוחי ולא דיברה עוד לפני קהל. כשפגשה אותה בשנית לפני כשלוש שנים, עם אוסף הבובות המרשים, החליטה נעמי כי הגיע הזמן שתקיים את הבטחתה לרחל.

במשך שנה וחצי נפגשו השתיים פעם בשבוע. רחל גוללה שוב את סיפור חייה, הציגה בובה אחר בובה, ונעמי רשמה כל מילה ומילה. "בהתחלה חשבתי לכתוב ספר", מספרת נעמי, "אבל מהר מאוד הבנתי שלא די בכך, שמעכשיו אני צריכה להעביר את הסיפור הלאה עד שמישהו אחר יעשה זאת". היום נעמי - עם הבובות - מציגה לפני הקהל את סיפור חייה של רחל.

נעמי אינה שחקנית ואינה מחזאית. היא מסבירה: "בניתי את הסיפור עם הבובות. אני מביאה לשומעים את הסיפור כפי שרחל בחרה לשמר את הזיכרון שלה, דרך הבובות". היא מוסיפה: "בשלב מסוים הבנתי שרחל אוספת אנשים ולא בובות. כל בובה מעלה אסוציאציה שמובילה לחייה של רחל, כפי שהיא זוכרת אותה בחייה היום".

רחל מספרת על עבודתה המסורה של נעמי: "נעמי בילתה אתי במשך שעות, בסבלנות רבה. איש מלבדה אינו יכול לספר את הסיפור שלי. היא מכירה את הבובות, את החיים שלי שעדיין לא התרחקו מהשואה. אני מאוד רוצה שמישהו ידבר אחריי כשאני לא אהיה עוד, וזה מה שהיא עושה".

הסיפור שנעמי מציגה לפני הקהל משלב את סיפור חייה של רחל בעבר ואת חייה בהווה. את המעבר מדפים כתובים להצגה ליוותה במאית מקצועית. נעמי מדברת בגוף ראשון ובשמה של רחל מספרת את אשר אירע תוך שהיא מביטה היישר לעיני הצופים. הסיפור מוצג לפני קבוצות קטנות של עד 60 איש בלבד, לתלמידי התיכון ולמבוגרים, ובתומו ניתנת לקהל רשות לגעת בבובות ולשאול שאלות, כאילו פגשו ברחל עצמה.

בכינוס המורים הארצי הראשון שנערך ביד ושם בחודש יולי, הציגה נעמי בפעם הראשונה את סיפורה של רחל, ומעתה תשולב ההצגה בפעילות השוטפת של בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם ותוצג לפני גופים מחוץ ליד ושם.

"יזמתה של נעמי מורגנשטרן נבעה ממחויבות כנה ומצורך אישי להעביר הלאה, מדור לדור, את אירועי השואה", אומרת מנהלת מגמת הדרכה של בית הספר ענבל קוויתי. "היא רוצה לספר על חייהם האישיים של האנשים שחוו אותם, ואנחנו מקווים שהדוגמה הזאת תשפיע על אנשים אחרים".

חזור