מאת ד"ר חיים גרטנר

מעל 60% מן הציבור בישראל חוששים שזיכרון השואה יילך וייעלם בדורות הבאים. כ-70% מן הציבור חושבים שיש להרחיב את לימוד נושא השואה במערכת החינוך בישראל. 87% סבורים שיש להמשיך את מסעות בני הנוער לפולין, ויותר מ-50% סבורים שיש להרחיב את היקף הפרויקט.

הממצאים הללו הם תוצאותיו של סקר דעת קהל שנערך לרגל פתיחת כינוס ארצי ראשון מסוגו למורים ישראלים. הכינוס "הוראת השואה במפנה הדורות" נועד להפגיש בפעם הראשונה אנשי חינוך המלמדים על השואה כדי לדון באתגרים של מערכת החינוך בארץ בעיצוב זיכרון השואה ובדרכים להוראת השואה בשנים הקרובות. פתיחת המוזאון החדש ביד ושם עוררה גם היא דיון על אופני ההנצחה והזיכרון בדור הבא ועל השפעתם על מערכת החינוך.

בכינוס השתתפו 440 איש, בהם 90 מרצים. המשתתפים הגיעו מכל רחבי הארץ: כשליש מאזור ירושלים, כשליש מאזור המרכז והיתר מן הצפון ומן הדרום. כ-60% מן המשתתפים נושאים תפקידי ריכוז וניהול חינוכי במערכת החינוך העל-יסודי הפורמלי והלא פורמלי (מחנכי כיתות, רכזי שכבה, רכזי מקצוע, מנהלים, מפקחים ומרצים במכללות להוראה). כ-40% מן המשתתפים מלמדים היסטוריה, כ-10% ספרות ואמנויות, כ-10% לימודי יהדות, כ-10% אנגלית ועוד כ-30% מקצועות אחרים.

כל אחד משלושת ימי הכינוס יוחד לנושא מרכזי הקשור למפנה הדורות: המסעות לפולין כנקודת מפנה בהוראת השואה, התמורות בעיסוק בשואה בשנים האחרונות בתחומי הדעת השונים (תאטרון, אמנות, ספרות, קולנוע ופילוסופיה יהודית) והשאלה מה יהיו מוקדי החוויה וההזדהות בהנחלת זיכרון השואה בדור הבא. לצורך ליבון הסוגיות הללו התכנסו במושבי מליאה חוקרים, הוגי דעות, אנשי חינוך ומומחים מתחומים שונים, ובהם הסופרת סביון ליברכט, פרופ' מעוז עזריהו מאוניברסיטת חיפה, יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו, פרופ' חנה יבלונקה, הרב אבי גיסר, איש החינוך מוקי צור, אוצרת אמנות בכירה באגף המוזאונים ביד ושם יהודית שן-דר, מנהל בית הספר המרכזי להוראת השואה ד"ר מוטי שלם והמנהלת הפדגוגית בבית הספר שולמית אימבר. מושבי המליאה עוררו עניין רב, ובעקבותיהם נערכו קבוצות מונחות לדיון בין המשתתפים על נושאי הכינוס.

מוקד חשוב אחר של הכינוס היה הכרת הנעשה בפועל במערכת החינוך. שלושה מושבי סדנאות יוחדו להצגת כ-60 תכניות לימוד, פעילויות חינוך, הפעלות חינוך והרצאות בתחומים שונים המשקפים את תמונת המצב בהוראת השואה בחינוך העל-יסודי. מורים, מחנכים, עובדי מוסדות להוראת שואה ומרצים במכללות להוראה הציגו פעילויות שונות בתחומים מגוונים, בהם הקהילה היהודית במזרח אירופה ערב המלחמה; "במקום סיפור אישי" - דור שני ודור שלישי מתמודדים עם העבר; אמונה בשעת משבר ושאלות של זהות בעקבות השואה; טקסי יום השואה; התמודדות עם שאלת הרוצחים; האנטישמיות היום והכחשת השואה; ספרות, אמנות וקולנוע בהוראת השואה; מאגרי המידע באינטרנט והוראת השואה; המסע לפולין ו"מסע אחר"; והשואה והחינוך ההומניסטי. בכינוס גם נערכו סיורים ופעילויות מגוונות בחלקים השונים של המכלול המוזאוני ביד ושם, וכן טקס פרסי יד ושם למפעלים חינוכיים.

חשיבותו של הכינוס הייתה בראש ובראשונה בעצם קיומו. זו הפעם הראשונה שמחנכים מכל הזרמים ומכל הארץ נפגשים לדיון עקרוני על הוראת שואה. הכינוס הצליח לקבץ אנשי חינוך בולטים ואיכותיים מן החינוך העל-יסודי שעוסקים בהוראת נושא השואה לדיון בין-תחומי ומקצועי. מחנך ומורה להיסטוריה מצפון הארץ כתב בסיכום הכינוס: "הקשר בין המרכז ובין הפריפריה חשוב מאוד, וכך גם החשיפה המעשית לתכניות לימוד חדשות". מורה חרדית מירושלים כתבה: "קיום כינוס שאיחד את כל ציבור המורים מכל הזרמים היה חשוב מאוד", ומורה מראשון לציון כתבה: "הרגשתי מכובדת".

הכינוס מציב את בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם בראשו של תהליך כלל ארצי של תמיכה בהוראת שואה ושל עיצוב מדיניות החינוך בנושא. מלאכת ארגון הכינוס עצמה הניעה כמה תהליכים בכיוון זה, והחשוב שבהם הוא ארגונו בשיתוף גופים נוספים כמו בית לוחמי הגטאות, המינהל הפדגוגי במשרד החינוך והמפקחים הארציים על המקצועות השונים (היסטוריה, ספרות, אמנות, תאטרון, מחשבת ישראל ועוד). יש לקוות שהדיונים העקרוניים שהתעוררו בכינוס יהיו תחילתו של דיון מתמשך בין מחנכים ובין מעצבי מדיניות חינוך על היעדים והכלים להוראת השואה במערכת החינוך.

הכותב הוא מנהל המגמה להכשרת מורים בבית הספר המרכזי להוראת השואה.

חזור