מאת מרים אורבך

בשנת 1934 הועלתה בבית ספר יהודי בעיר לודז' בפולין ההצגה כינוס עולמי של ילדים - חזון העתיד. עלילת ההצגה מספרת על הזמנה העוברת בין ילדי העולם לבוא לכינוס בעיר חיפה בארץ ישראל. התלמידים העניקו את אלבום ציורי התפאורות של ההצגה למורתם. המורה היגרה לפני המלחמה לארצות הברית ולימים מסרה את האלבום לארכיון יד ושם. תלמידיה שנשארו בלודז' נרצחו בשואה. האלבום הוא עדות לחלומם של אותם ילדים על עולם טוב יותר.

סיפור ההצגה והאלבום הם הבסיס הרעיוני לניידת החינוכית החדשה חלומות של אתמול שכתבה והפיקה נעמי מורגנשטרן. הפעילות מיועדת לכיתות ז'-ח', ובנות שירות לאומי ממגמת ההדרכה של בית הספר המרכזי להוראת השואה מנחות אותה. על רקע החלומות שטוו ילדי ההצגה מלודז', נבחנת שאלת מקומם ותפקידם של החלומות בחייהם של מי שעברו את השואה בשנות נעוריהם: מה היו חלומותיהם טרם המלחמה? מה עלה בגורלם בשואה? כיצד הביאו את אותם החלומות לידי ביטוי בחיים שבנו מי ששרדו אחרי השואה?

בתכנית צופים התלמידים בסרט המתעד פגישה בין שישה בני נוער ישראלים ובין שישה ניצולי שואה ממזרח אירופה, ממערב אירופה ומצפון אפריקה, ובה הם מספרים על חייהם לפני המלחמה. כל אחד ואחד מששת בני הנוער ממחיז קטע קצר מסיפור חייו של אחד העדים טרם המלחמה, וכך מתהווה מעין הצגת המשך להצגת הילדים מלודז'. תפאורת ההצגה מלודז' היא התפאורה של ההצגה החדשה. לאחר מכן כל זוג תלמידים מלווה את אחד העדים אל קורותיו במהלך המלחמה באמצעות קריאת עדותו ופעילות בעקבותיה.

הסרט המסכם את הפעילות עניינו החיים שבנו ששת הניצולים במדינת ישראל לאחר השואה. מעמד הסיום של הסרט הוא הדלקת נרות חנוכה בנוכחות הילדים והעדים – סמל להעברת הלפיד לדורות ההמשך.

הכותבת היא ראש מדור פעילות ניידת בבית הספר המרכזי להוראת השואה.

חזור