פענוח וזיהוי של שמות דמויות באוספי התצלומים והסרטים במוזאון החדש הובילו לגילויים חדשים ולעתים הפכו תצלומים וקטעי סרטים עלומים ששימשו בתעמולה הגרמנית לתעודה היסטורית ייחודית המספרת את סיפורו של הפרט היהודי.

שאוולי: מתעמולה נאצית לתעודה היסטורית

מאת נינה שפרינגר-אהרוני

במסגרת הצגת תחילת התהליך של "הפתרון הסופי" ופעילות יחידות האיינזצגרופן בשטחי ברית המועצות, מוקרנים במוזאון החדש לתולדות השואה שני קטעי סרט מקוריים על רצח יהודים מליפייה (Liepaja), מלטווייה ומשאוולי (Siauliai) שבליטא. קטע הסרט הראשון, היחיד הידוע עד כה, מתעד מהלך מלא של רצח בידי יחידות האיינזצגרופן מרגע הבאת הקרבנות לאתר הרצח. את הקטע צילם ככל הנראה בסוף יולי 1941 בליפייה ריינהרד וינר, חייל גרמני ששירת בחיל הים. לדבריו הזדמן במקרה למקום הרצח.

קטע הסרט השני מתעד את רגעי חייהם האחרונים של קבוצת יהודים שאולצו לחפור את קברותיהם. את הסרט צילמו יחידות התעמולה הגרמניות, ואחרי עריכה הוא שובץ ביומן חדשות גרמני מיום 16 ביולי 1941. לקטע סרט זה אין זיהוי שם או מקום. מקום הצילום ודמויות היהודים זוהו בפעם הראשונה בעבודת התחקיר למוזאון החדש.

בארכיון הגרמני המרכזי, הבונדסארכיב, נמצאים כיום כל יומני החדשות הגרמניים הערוכים מהשנים 1933 עד 1945. אוסף זה הוא האוסף הגדול ביותר מכל אוספי התיעוד המוסרטים מהתקופה הנאצית. רק ביומני חדשות יחידים מובאים קטעי סרטים על היהודים. עורכי יומני החדשות, בראשות שר התעמולה יוזף גבלס, לא נתנו מעולם פרסום למעשי הרצח ההמוני בצינורות הנאציים הרשמיים. מעצם סודיות הנושא חל איסור פרסום על מעשי הרצח ועל מבצעיהן של יחידות האיינזצגרופן. מנובמבר 1941 יצא צו רשמי שאסר על חיילים לצלם את שנעשה בפועל.

בכ-30 דקות של יומן חדשות שרובו יוחד למראות הלחימה ולהתקדמות החיילים הגרמניים בחזית ברית המועצות, שובצו כדקה וחצי של סרט ערוך שצולם ב-29 ביוני 1941. בקטע תועדה קבוצת יהודים מורדים ממשאית, ואתי חפירה בידיהם; חיילים גרמנים דוחקים בהם בעבודת חפירת בורות. קריין יומן החדשות מוסיף דברי פרשנות נאצית: "בטלנים יהודים נאלצים לעבוד בעבודות חפירה".

התעמולה הגרמנית ידעה לתת פרשנות כוזבת ומטעה לקטע הסרט. ביומן החדשות תוארו יהודים אלו כבטלנים הנאלצים לעבוד, אך למעשה הם נרצחו עוד באותו יום. קבוצת היהודים בקטע סרט זה זוהו על פי תצלום יחיד, מזוהה, שנמצא בארכיונים, ובו אותם היהודים הנראים בסרט עומדים במסדר סמוך לחומת בית הכלא בשאוולי. בעזרת הצלבת המידע שבתצלום לעדויות ולדפי עד ביד ושם, זוהו רוב הדמויות בתצלום, וגורלם נודע לנו. כך נהפך תיעוד גרמני תעמולתי לתעודה היסטורית המנציחה את רגעי חייהם האחרונים של קבוצת גברים יהודים משאוולי.

השני מימין, הרב יצחק נחומובסקי, דיין העיר; הגבוה ביהודים שבתצלום, השלישי מימין, אהרון פון מהעיר קלייפדה (ממל); הרביעי מימין, קדיש שפירא; החמישי מימין, הרב אהרון בקשט; השביעי מימין, שמעון רוזנברג; ומשמאל עומד עורך דין עזריאל אברמוביץ.

 

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בשאוולי כ-8,000 יהודים. כבר בתחילת הכיבוש הוציאו הליטאים, בעידוד הגרמנים, יהודים רבים מבתיהם לבית הכלא המקומי. רבנים ואנשי מפתח בקהילה נכלאו.

ביומנו רשימות מגיא ההריגה - זיכרונות כתובים בגטו השוולאִי רשם הרופא משאוולי ד"ר אהרון פיק (שלא שרד): "תכף עם הופעת הגרמנים התחיל ציד היהודים ברחוב וגם בבתים [...] ביום ה-28 לחודש יוני, ביום השבת, ראיתי על המדרכה קרוב לביתנו את הרב (אברהם יצחק) נחומובסקי לבוש בגדי שבת, מוקף שוטרים ופרטיזנים (פרו נאצים, מרוצחי היהודים) שהובילוהו אל בית האסורים. באותו יום [...] אסרו גם את הרב הראשי ר' בקסט (באקשט), חתנו הרב (אייזיק) רבינוביץ, וגם את בנו של הרב נחומובסקי [...] בבית האסורים התעללו בהם לשובע [...] וצילמו אותם מפנים ואחור [...] לאן הובילו אותם? האם עודם חיים?"

לאחר השפלות בחצר בית הכלא, הובילו הגרמנים את העצורים ב-29 ביוני אל יער קוז'אי, מרחק של 15 ק"מ מצפון-מערב לשאוולי, ושם הוציאו אותם להורג.

קבוצת היהודים משאוולי ביער קוז'י לפני הוצאתם להורג
(3 מהתצלומים מתוך הסרט)

הכותבת הייתה אוצרת הסרטים והתצלומים במוזאון החדש, והיום היא יועצת תצלומים בכירה באגף המוזאונים.

---

פלונסק: זיהויה של עיירה

מאת אפרת קומיסר

 

בתצוגת מפת הגטאות במוזאון החדש מוצג סרט של עיירה שצילם ב-1940 צלם פרטי ששמו הורסט לורזר. את שם הסרט - Der Jude im Regierungsbezirk Zichenau 1940 (היהודי במחוז צ'כנוב 1940) - נתן ככל הנראה הצלם עצמו. עד כה הייתה ההנחה שהסרט צולם בצ'כנוב, עיירה מצפון לוורשה.

כפי ששמו מעיד, בסרט מצולמים בעיקר יהודים, אך הצלם אינו מתעד אותם תיעוד אובייקטיבי, והסרט מלמד על השקפתו. הוא העמיד כמה יהודים מול מצלמתו ודרש מהם לעמוד כשפניהם וצדודיתם פונים למצלמה. סצנות כאלה מוכרות הן מסרטי תעמולה נאציים הן מסרטי חובבים, והן מציגות את "הפיזיונומיה היהודית" על פי התפיסה הגזענית של הצלם.

בשלטי חנויות המופיעים בסרט רשומים כמה שמות - הכובען הרש פוקורסקי, בעל חנות המכולת הרש מנדל דנציגר, הסנדלר שמעון פאטר והחייט חיים גרינברג - והם היוו בסיס הכרחי לתחקיר. אפשר שכמה מבעלי החנויות עצמם מצולמים בסרט. כך ייתכן למשל שאחד משני הגברים העומדים בפתח חנותו של החייט גרינברג הוא גרינברג עצמו.

על כמה מהחנויות אפשר לראות את השלט שנתלה בפקודת הגרמנים והמעיד שהחנות היא בית עסק יהודי.
בחיפוש שמותיהם של בעלי העסקים האלה במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה לא נמצא השם שמעון פאטר. השם חיים גרינברג אינו רשום בדפי עד של נספים מאזור צ'כנוב, וגם עבור דנציגר לא נמצא דף עד. אולם במאגר השמות קיים דף עד על שמו של הרש וולף פוקורסקי שמילאה אחותו, ומצוין בו שהוא היה כובען. אלא שפוקורסקי לא חי בצ'כנוב אלא נולד וחי בעיירה פלונסק ונספה באושוויץ. זו הייתה תחילת הדרך לזיהוי הברור של המקום.

פלונסק, מקום הולדתו של דוד בן גוריון, שוכנת כ-35 קילומטרים מדרום לצ'כנוב. לפני תחילת המלחמה חיו בה יותר מ-5,000 יהודים. הגרמנים כבשו את העיירה ב-5 בספטמבר 1939 והקימו בה גטו במאי 1941, והיו בו כ-8,000 יהודים מפלונסק ומהסביבה. בחודשים אוקטובר עד דצמבר 1942 גורשו יהודי פלונסק לאושוויץ. כמעט כל יהודי המקום נספו בשואה.

כדי לוודא שאכן מדובר בפלונסק, היה צורך במידע ממקורות נוספים. בספר הטלפונים של פולין משנת 1929 רשום שמו של פוקורסקי, יצרן כובעי מצחייה בפלונסק. על פי נתונים מהמאה ה-19, אביו של הרש פוקורסקי, ישראל נחמן, חי בעיירה. אך לא רק על פי פוקורסקי המקום מזוהה כפלונסק; בספר טלפונים מ-1929 רשום גם ה' דנציגר – בעל חנות מכולת - בפלונסק.

את ההשערה שהעיירה פלונסק היא שמצולמת בסרט חיזק המידע שנמצא בספר פלונסק והסביבה - דנציגר ופוקורסקי רשומים בו ברשימת בני פלונסק שנספו בשואה.

 

עוד דוגמה לשימוש המחקרי שאפשר לעשות במידע שבדפי העד קשורה לסצנה המסיימת את הסרט שצולמה בבית הקברות בעיירה. אחת המצבות היא של אסתר, אשת בנימין יאקובאוויטש. אמנם היא נפטרה ב-1935, אך חיפוש שמה במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה העלה כי בנם של אסתר ובנימין, אליהו, אשתו וילדיו מפלונסק נספו בשואה.

 

לאחר אימות העובדה שגם הסצנה המסיימת את הסרט צולמה בעיירה פלונסק, לא היה עוד ספק שהסרט כולו צולם במקום.

הסרט הוא מסמך היסטורי הפותח צוהר הן לעולמו של הצלם הן לעולמם של המצולמים בו, והוא מהווה תעודה חשובה על חיי יהודי פלונסק בתקופת הכיבוש הנאצי.

הכותבת עובדת בארכיון הסרטים והייתה תחקירנית סרטים במוזאון החדש לתולדות השואה.
התצלומים נלקחו מהסרט Der Jude im Regierungsbezirk Zichenau 1940
באדיבות zero film GmbH.

חזור