מאת יפעת בכרך-רון
ב-6 באפריל 1994 נרצח ז'ובנאל הביארימאנה, נשיא רואנדה ובן הקבוצה האתנית הוטו,
בהפלת מטוסו. עד היום לא ידוע מי אחראי לפיגוע, אבל הירצחו של הביארימאנה היה
האות לתחילת רצח העם ברואנדה. רצח העם נמשך עד 15 ביולי 1994, אז השתלטה החזית
הפטריוטית על כל רואנדה. לנגד עיניו של העולם האדיש נרצחו ברואנדה לפחות 800,000
בני הקבוצה האתנית טוטסי.
מאז רצח העם החברה הרואנדית עוברת תהליך של שיקום, וניצולי הטבח מנסים להתגבר על
הטראומה ועל האבדן. חלק ניכר מניצולי הטבח מוצאים זיקה בין הטרגדיה שלהם ובין
שואת העם היהודי, ולפיכך רבים מהם מייחסים חשיבות ניכרת ליצירת קשרים עם העם
היהודי ועם מדינת ישראל. ואכן לפני כמה חודשים פנתה ליד ושם יולנד מוקגאסנה
העומדת בראש ארגון נייאמיראמבו – ארגון לא ממשלתי של בני הטוטסי שבסיסו בבלגיה
וברואנדה. מטרת הפנייה של מוקאגסנה הייתה להביא חברי ארגונים המטפלים בזיכרון רצח
העם לסמינר בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם כדי לקבל סיוע בבניית הזיכרון
הקולקטיבי שלהם, מתוך התפיסה כי הנצחת השואה בישראל והעיסוק החינוכי בה
ובתוצאותיה יכולים לשמש להם דגם ללימוד ולהנצחה. לבקשה זו הייתה שותפה מחלקת
החינוך של הממוריאל לשואה בצרפת בראשותו של ד"ר יואל קוטק, והוא סייע ותרם רבות
לקיום הסמינר.
רוב משתתפי הסמינר עוסקים יום-יום בהנצחת זכרם של נרצחי הטבח ובשיקום החברה
ברואנדה, בהם אנשי רוח, שופטים, עיתונאים, אנשי אקדמיה ועוד. מרכז הסמינר מטעם
בית הספר ד"ר אלן מישל מסביר: "מטרת הסמינר הייתה לחשוף לפני המשתתפים את הפעילות
החינוכית הנעשית ביד ושם ולעמוד מקרוב על דרכי הנצחת השואה. הסמינר הותאם לסוגיות
המטרידות את החברה של רואנדה כיום תוך לימוד הדדי, והוא נעשה באמצעות דו-שיח פורה
במפגשים".
אחד המפגשים בסמינר - "מחוויה של אסון אל תודעה של אסון" – היה בין צוות בית הספר
המרכזי להוראת השואה למשתתפי הסמינר. במפגש הציגו אנשי בית הספר את הגישה
החינוכית של יד ושם ואת דרכי הוראת השואה, ולובנו בו סוגיות של עיצוב הזיכרון
הקולקטיבי ברואנדה. מנהל מגמת אירופה ד"ר דורון אברהם הנחה את המפגש: "המפגש עזר
לחדד את הקשיים שבני הטוטסי מתמודדים עמם בעיצוב הזיכרון ברואנדה. הקרבנות נתונים
במצב בעייתי משני טעמים: כעת הם שקועים כל כולם בחוויית האסון, ומנקודת הזמן הזאת
קשה לעצב את הזיכרון; ברואנדה ניטש מאבק לאומי על תודעת האסון ועל עיצוב הזיכרון
בין הרוצחים לבין הקרבנות – אלה גם אלה משתייכים ללאום אחד ואחראים לשיקום המדינה
והחברה ולעיצוב הזיכרון הקולקטיבי. מצב זה אינו דומה כלל למה שהתרחש במדינת ישראל
ולמאמצים לבניית הזיכרון הקולקטיבי הישראלי של השואה".
מפגש מרגש במיוחד התקיים בין משתתפי הסמינר – ניצולי רצח העם ברואנדה - לניצולי
שואה. ניצולי השואה התרגשו עד דמעות מעדויותיהם של בני הטוטסי ומהחום והאהדה
כלפיהם. ניצולי השואה באו הפעם למפגש כדי להקשיב יותר ולספר פחות - הקשבתם עודדה
את בני הטוטסי לספר את סיפורם האישי, לעתים בפעם הראשונה: "המפגש עם ניצולי השואה
סייע לי יותר מכול להתמודד עם הטראומה שחוויתי", אמרה יולנד מוקגאסנה. "אנשים
אחרים, אפילו פסיכולוגים, יודעים רק לרחם. הפגישות עם הניצולים גרמו לי להבין מה
אני מרגישה". ניצול השואה ד"ר אהוד לב השתתף במפגש: "אנחנו יכולנו להבין אותם,
וכשהם הרגישו את זה, הם נפתחו לפנינו תוך שהם מבינים לפתע שזו הפעם הראשונה שהם
מדברים על הטרגדיה שלהם", הוא מספר. "ישבתי מול אישה צעירה ויפה, וכשהיא אמרה
ברוגע, בשקט, בשפה רהוטה ואפילו בריחוק 'איבדתי את בעלי ואת כל ילדיי',
הבטתי בה וראיתי את עצמי – זו חוויה שצרובה בי".
בסמינר התקיים בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה דיון פומבי שכותרתו "רצח העם ברואנדה –
האם למדנו משהו מהשואה?" ובו השתתפו יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו, יולנד
מוקגאסנה, יועץ אקדמי של יד ושם פרופ' יהודה באואר, פרופ' בנימין נויברגר ופרופ'
יאיר אורון, שניהם מהאוניברסיטה הפתוחה.
"אנו מקווים שהסמינר יצר בסיס להמשך שיתוף הפעולה בעתיד, הן בתחום ההנצחה הן
בתחום החינוך", אמר ד"ר דורון אברהם. "רעיונות ראשוניים לסמינר המשך בקיגלי, בירת
רואנדה, שבו ישתתף צוות מיד ושם כבר נדונו טרם סיום הסמינר בירושלים".
חזור
