 |
עמנואל רינגלבלום – האדם וההיסטוריון, עורך: פרופ' ישראל
גוטמן, 2006, 260 עמודים, 63 ש"ח*
מאת פרופ' ישראל גוטמן
לציון 62 שנה להירצחו של עמנואל רינגלבלום בידי הגרמנים, יד ושם מוציא לאור מבחר
מאמרים מהכינוס הבין-לאומי שהתקיים ביד ושם במרס 2004 ושהוקדש לעמנואל רינגלבלום
ולפועלו.
עמנואל רינגלבלום נמנה עם האישים הבולטים והפעילים ביותר בחברה ובמחתרת של גטו
ורשה. הוא נולד בשנת 1900 בבוצ'ץ', ואת עבודת הדוקטורט כתב בחוג להיסטוריה של
אוניברסיטת ורשה. בשנים שקדמו למלחמה שימש מורה ועבד גם במשרה חלקית במוסד לעזרה
סוציאלית. את הערבים הקדיש למשימה שהייתה בראש מעייניו: עבודות מחקר על תולדות
היהודים בפולין.
עם פרוץ המלחמה ניסו ידידיו לשכנעו להצטרף אליהם ולצאת מזרחה, אך רינגלבלום סבר
שמחובתו להישאר במקום. קשה לתאר במשפטים ספורים את מכלול פעילותו של רינגלבלום
בתקופת הכיבוש בגטו ורשה. עוד בעת ההגנה על העיר ורשה, בספטמבר 1939, הוא נרתם
לסייע למי שסבלם היה הקשה ביותר – אנשים ללא קורת גג ופליטים. בעיר נותרו כמעט
400,000 יהודים אך מנהיגים ופעילי ציבור מעטים, ורינגלבלום היה מיוזמי הקמתו של
הארגון לעזרה יהודית עצמית (ZSS). פעילותו של ZSS הייתה במידה מסוימת חלופה
ליודנרט אשר בלחץ הכובש הגרמני התמקד בעיקר בעובדים שהיו נתונים לפיקוח הגרמנים.
אבל הישגו החשוב ביותר, בעל ערך היסטורי ממדרגה ראשונה, היה הקמת ארכיון המחתרת
של הגטו - "עונג שבת". כבר בימים הראשונים של הכיבוש הגרמני הבין רינגלבלום שאין
תקדים היסטורי להתרחשויות בני זמנו ואין הדמיון יכול לשער את מה שצפוי ליהודים
בעתיד. הוא ריכז סביבו קבוצה של אנשים, מסורים כמוהו - סופרים, היסטוריונים
וצעירים מתנדבים – כדי לתאר את קורות תושבי הגטו. רינגלבלום ופעילי הארכיון לא
הסתפקו באיסוף חומר שוטף אלא ניסו לתת ביטוי לתמורות שחלו בחיי הפרט והמשפחה
והנוער וברבדים חברתיים שונים, לפעילות הרווחה במחתרת, וכן לעבודת היודנרט
והמשטרה היהודית. עם הזמן יזם רינגלבלום גם איסוף יומנים שכתבו אנשים בגטו,
עבודות ספרות ועיתוני המחתרת היהודית, ובכך היה הארכיון למרכז תיעוד רב פנים של
תולדות היהודים בפולין בכלל ושל הגטו בוורשה בפרט.
בימי הגירוש ההמוני של יהודי ורשה לטרבלינקה ב-1942 שרד רינגלבלום עם אשתו ובנו
אורי. עמנואל הצליח לצאת מן הגטו עם אשתו ובנו בעזרתם של ברברה (בתיה) ואברהם
אדולף ברמן שעברו לצד הארי בזכות חברים פולנים. גם בהיותו מחוץ לחומות הגטו ניסה
רינגלבלום לשמור על קשר רציף עם היהודים האחרונים בגטו לאחר הגירוש, וכן השתתף
בפעולות להסתרת חומר הארכיון במקומות מחבוא שונים. ב-18 באפריל 1943, ערב חג הפסח,
נכנס שוב לגטו. למחרת החל השלב הסופי של הגירוש ופרץ המרד המזוין של יהודי גטו
ורשה. רינגלבלום נתפס והועבר למחנה העבודה טרַוְוניקי באזור לובלין. כאשר נודע
הדבר לידידיו בוורשה, יצאו שני שליחים מטעם המחתרת, והם הצליחו להוציאו מן המחנה
ולהחזירו לוורשה.
בחודשי חייו האחרונים הסתתר רינגלבלום עם משפחתו ועם קבוצה של פליטים בבונקר
תת-קרקעי ברחוב גרוייצקה (Grojecka) בתנאים קשים מאוד של צפיפות עצומה ושל חנק.
הוא נרתם שוב לעבודה מאומצת, עודד את השותפים למחבוא לתעד את זיכרונותיהם מן הגטו,
מפעולות הגירוש ומההסתתרות בצד הארי ושקד על חיבוריו. למעשה היה זה המשכו של
ארכיון "עונג שבת".
חלק מהמסמכים החשובים מן הארכיון נמצאו בשנים 1946 ו-1950 בין חורבות הגטו, ובהם
המכתבים שכתבו עמנואל ויהודית רינגלבלום בימי שהותם בבונקר עד שמלשינים הצביעו על
מקום המחבוא ב-7 במרס 1944. המכתבים האלה נמסרו לזוג ברמן באמצעות קשרים, ובהם
מצטיירת תמונת החיים בבונקר ומשתקפים מאמצי העזרה העצמית של רינגלבלום ועבודתו
ההיסטורית הבלתי נלאית.
עמנואל רינגלבלום היה אופטימיסט והאמין באדם כמעט כל חייו. באחרוני מכתביו כתב
שסיכוייו לשרוד אפסיים. מכתבו מ-1 במרס 1944, כמה ימים לפני שנחשף הבונקר ששהה בו,
מלמד שעיקר דאגתו הייתה נתונה לגורל החומר ההיסטורי שאגר וכתב, בבחינת צוואתו של
עמנואל רינגלבלום.
הכותב הוא יועץ אקדמי של יד ושם.
תרגום מפולנית: אלה לינדה, ארכיון יד ושם
ועוד חדש על המדף...
אמירה (לבקוביץ) רום (עורכת), נלי – תמונות מחייה של נערה
מווילה אמה, 2005, 134 עמודים, 55 ש"ח*
נלי שלזינגר מווינקובצי שביוגוסלוויה הייתה בת 14 כשנפרדה מהוריה וצורפה לקבוצה
של ילדים יהודים שהוסתרו ב"וילה אֶמה" בכפר נוננטולה שבאיטליה. לאחר הכיבוש
הגרמני הוברחה נלי עם ילדי וילה אמה אחרים לשווייץ, ומשם עלתה לארץ ישראל לאחר
המלחמה. כאן שיקמה את חייה והקימה משפחה. בעת שהותה בווילה אמה החלה נלי לכתוב
יומן ותיארה בו את קורותיה, את תחושותיה ואת געגועיה למשפחתה. היא העתיקה ביומן
גם את מכתביה. בספר נכללים גם קטעי זיכרונות שסיפרה בשנות חייה האחרונות. מן
היומן ומהזיכרונות עולה דמותה של נערה בעלת תעוזה וכוח נפשי רב. נלי נפטרה ב-2
בדצמבר 2000 ממחלה קשה.
 |
ז'אק ביילינקי, עיתונאי יהודי בפריז הכבושה – יומן,
1942-1940, עורכת: רנה פוזננסקי, 2006, 320 עמודים, 69 ש"ח
ז'אק ביילינקי, עיתונאי, מבקר אמנות ורושם הכרוניקה של חיי החברה של היהודים
בפריז שלפני המלחמה, נולד ב-1881 בוויטבסק שברוסיה הלבנה והגיע לפריז ב-1909.
מיולי 1940 עד דצמבר 1942 כתב יומן, ובו רשם כמעט יום-יום רשימות קצרות. רשימותיו
מאפשרות לנו להתוודע להיבטים דרמטיים מאוד וגם להיבטים שגרתיים בחיי היום-יום של
אינטלקטואל יהודי צרפתי בפריז הנתונה בכיבוש הגרמנים.
המשטרה הצרפתית עצרה את ביילינקי בלילה שבין 10 ל-11 בפברואר 1943. ב-23 במרס הוא
נשלח למחנה ההשמדה סוביבור וממנו לא שב. הוא לא הספיק לתקן את רשימותיו או לעבדן,
אבל עדותו מציירת תמונה אותנטית של המצבים האנושיים המסתתרים מאחורי הטקסטים
ההיסטוריים ומספרי הנספים בשואה.
* מחיר מיוחד
חזור
