מאת ד"ר דוד זילברקלנג

תשומת לב רבה ניתנה בעשור האחרון לתפקיד הבנקים במדינות שונות בהלבנת הכספים שבזזו הנאצים ובסיוע למימון הרייך השלישי. בעת האחרונה פרסם דרזדנר בנק מחקר מקיף על העזרה שהגיש הבנק למשטר הנאצי בשנות ה-30. עם זאת עניין המימון הישיר של המשטר והפקת הרווחים מרדיפת היהודים ורציחתם לא נבחן לעומק עד שעלה לזירה חוקר גרמני מאוניברסיטת הומבולדט בברלין.

במאמר שכותרתו "בנקים מסחריים והשואה בגנרלגוברנמן, 1939-1945", בכרך האחרון (ל"ד) של יד ושם – קובץ מחקרים, אינגו לוזה מתחקה על פעילותם של סניפי שלושת הבנקים הגדולים בגרמניה - דויטשה בנק, דרזדנר בנק וקומרצבנק (הבנק למסחר) – בגנרלגוברנמן בפולין הכבושה בתקופת המלחמה. העובדה שיחידים, בכירים, משרדים וחברות בפולין הכבושה ניהלו חשבונות בבנקים גרמניים אינה מוטלת בספק, אך רק בעת האחרונה נעשה מחקר רציני השופך אור על דרך הפעולה של הבנקים והוסקו המסקנות המזעזעות.

בנקאים שהם משתפי פעולה ברצח עם? לא טבעי לתאר כך בנקאים, אפילו לא בהקשר של השואה, אך זו בדיוק המסקנה המטרידה העולה ממאמרו של לוזה. לא זו בלבד שלבנקים גרמניים בגנרלגוברנמן היה ידע מקיף על המדיניות האנטי-יהודית של הנאצים, טוען לוזה, הם גם הרוויחו רווח עקיף וישיר מרדיפת היהודים והפולנים. באמצעות ה"רישום" וה"טיפול" ברכוש "זר" (כלומר יהודי), תרמו הבנקים תרומה ניכרת להתרוששות המהירה של היהודים, ולפיכך היו שחקנים פעילים בצעדים שהובילו לרציחתם ההמונית.

באמצעות הסניפים המקומיים והמסונפים שלהם בגנרלגוברנמן, בנקים אלו לא רק פתחו חשבונות לרכוש גנוב ולרכוש יהודי מוחרם אלא גם חדרו בערמה לכלכלה הגרמנית המנצלת החדשה בפולין והציעו רעיונות וצעדים שיבטיחו להם רווח נאה מהכנסות הרדיפה והגזל הגדול. ומכיוון שהיו מצוידים בידע מפורט על כל היבטי המדיניות הנאצית, בשיתוף הפעולה שלהם היה להם חלק בלתי נפרד בהרס הקיום הכלכלי של היהודים באזור, ובסופו של דבר בחיסולם. אין להמעיט בחלקם של הבנקים בהרס כלכלתם של היהודים משום שהוא היה שלב מקדים לכיליונם הגשמי, טוען לוזה. אין להכחיש גם שהם הרוויחו מפעילותם באזור שנשלט במהותו באמצעות צווים וטרור ושנעשו בו פשעים שאי אפשר לשער את היקפם.

יתרה מכך, הבנקים עזרו בניהול הכלכלי ובמימון של רצח היהודים במבצע ריינהרד. לא זו בלבד שהם קיבלו לידיהם סחורות גנובות שהיהודים שנרצחו הותירו מאחוריהם, הם גם נקטו יוזמות בכל הקשור להלבנה ולטיפול ברכוש. כפי שלוזה מדגים באופן משכנע למדי, אף שידעו היטב מה מקור הכספים ומה עלה בגורל היהודים, בחרו הבנקים להיות פעילים עוד יותר בתהליך. הסכומים שעברו תחת ידיהם הגיעו לעשרות מיליוני מרקים של הרייך. לוזה מוסיף כי מהמסמכים לא עולים שום ממצאים המוכיחים כי בנק כלשהו שקל למשוך את ידיו מעסקים אלו אף שהיו עסקים בלתי מוסריים, בלתי חוקיים ופליליים בעליל. בהערכות הסיכון ובניתוחי הרווח וההפסד שלהם אין ולו התייחסות אחת לאפשרות כי שיקולים מוסריים באשר לגורל היהודים ישפיעו השפעה כלשהי על התחשיבים העסקיים.
מסקנתו של לוזה מחרידה, והיא גם פותחת צוהר לתחום חדש של מחקר על אודות השואה. חקר ההיסטוריה של הבנקים הגרמניים בפולין במלחמת העולם השנייה צריך להתחיל, לדבריו, בעובדה שבלעדי שיתוף הפעולה החלק למדי של הבנקים עם הרשויות לא היה אפשר להוציא אל הפועל את הכיבוש הגרמני ואת המדיניות האנטי-יהודית של הנאצים. בתהליך זה רשמו הבנקים לפניהם את גורל היהודים והמשיכו במעשיהם הפליליים תוך שהם גורפים רווחים של מיליונים מהטבח רחב ההיקף שהתרחש סביבם.

הכותב הוא העורך ראשי של יד ושם – קובץ מחקרים.

חזור