מאת ד"ר מרדכי פלדיאל
המשימה: הצלה
ב-13 ביוני, בטקס ביד ושם, הוענק אות חסידי אומות העולם לזוג ווייטסטיל ומרתה
שארפ ז"ל מארצות הברית בנוכחותם של שגריר ארצות הברית בישראל ריצ'רד ג'ונס, יושב
ראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם השופט יעקב טירקל, יושב ראש הנהלת יד ושם
אבנר שלו וסגנית נשיא הקרן היהודית למען חסידי אומות העולם סטנלי סטול. את האות
והמדליה קיבלה בשמם בתם מרתה שארפ ג'יקובסקי. בטקס השתתפו אווה אסתר פייגל שניצלה
בזכות בני הזוג שארפ ויותר מ-50 מבני משפחתם. עד שהוכרזו בני הזוג שארפ חסידי
אומות העולם, היה וריאן פריי האמריקני היחיד שהוכרז חסיד אומות העולם.
לפני המלחמה היה ווייטסטיל שארפ כומר בכנסייה היוניתרית בוולסלי שבמסצ'וסטס,
ואשתו מרתה הייתה עובדת סוציאלית ידועה. בשנת 1939 הזמינה ועדת הקהילה היוניתרית
את משפחת שארפ לצ'כוסלובקיה שסופחה לגרמניה כדי לעזור לחברי הקהילה. הם הגיעו
לפראג בפברואר 1939 וסייעו לכמה יהודים לצאת, אך באוגוסט 1939 נאלצו לעזוב את
פראג אחרי שהוזהרו שהגסטפו שוקל לעצור אותם.
ב-20 ביוני 1940 הגיעו ווייטסטיל ומרתה לליסבון, בירת פורטוגל, כדי לסייע לפליטי
מלחמה מצרפת. הם נכנסו לאזור וישי בצרפת, שם השלטון הצרפתי שיתף פעולה עם הנאצים.
הם חיפשו דרכים לסייע לנרדפי המשטר הנאצי – יהודים ולא יהודים כאחד. באותו הזמן
נודע להם שליאון פויכטוואנגר, סופר יהודי גרמני נודע, זקוק לסיוע דחוף כדי לצאת
מצרפת לאחר שברח לשם עם עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה וצרפת הכריזה עליו, למרבה
האירוניה, שהוא נתין של ארץ עוינת. ווייטסטיל ומרתה החליטו לארגן בעצמם את בריחתו
של פויכטוואנגר. הם הנפיקו לו תעודת זהות מזויפת בשם וטצ'ק, ובספטמבר 1940, לבושה
בבגדי איכרה מקומית, ליוותה מרתה את בני הזוג פויכטוואנגר ברכבת לסרבר שבגבול
צרפת-ספרד, שם המתין להם בעלה ווייטסטיל ששיחד את השומרים בגבול. ארבעתם המשיכו
לליסבון ומשם עלו בני הזוג פויכטוואנגר על אנייה לניו יורק. מרתה שארפ חזרה לצרפת
והצליחה להשיג לקבוצת ילדים שגם הם הוכרזו נתינים של ארץ עוינת, בהם תשעה יהודים,
אשרות ליציאה מווישי בנובמבר 1940. ארבעה מהם קיבלו אשרות כניסה לארצות הברית,
ובהם אווה אסתר פייגל אשר גרה היום בניו יורק והשתתפה בטקס ביד ושם.
לאחר המלחמה סייעה מרתה שארפ בגיוס כספים לארגון "הדסה" ועזרה לילדים יהודים
לעלות לארץ במסגרת "עליית הנוער". היא גם נסעה למרוקו ולעירק כדי לעזור ליהודים
לצאת לישראל. ווייטסטיל שארפ הלך לעולמו ב-1984, ומרתה שארפ הלכה לעולמה ב-1999.
מתחת לאפם של הגרמנים
בקיץ 1943 התגוררו יצחק ובן מוניקנדם עם הוריהם באמסטרדם. האח הגדול נתפס ונשלח
למחנה מאוטהאוזן שנתיים לפני כן ושם נרצח. עם החרפת רדיפות היהודים החליטו שני
האחים – יצחק בן 16, ובן בן 18 – לברוח מהעיר בעזרתו של לוק, חבר המחתרת ההולנדית.
ההורים בארנד וקטרינה החליטו שלא להצטרף אליהם ונשארו באמסטרדם. הם נתפסו ונשלחו
אל מותם באושוויץ באוקטובר 1943.
בגן חסידי אומות העולם ביד ושם: אלברט קולנברנדר (שלישי משמאל),
יוהאן קולנברנדר (רביעי מימין), יצחק חולתה (במרכז, עומד) ובן חולתה (שלישי מימין)
במסע הבריחה הגיעו האחים ברכבת לחווה במזרח הולנד והסתתרו שם תמורת תשלום. כשאזל
כספם הועברו לחווה של משפחת קולנברנדר בכפר קטן סמוך לגבול גרמניה. בחווה התגוררו
בני הזוג ברנרד והנדריקה עם 11 ילדיהם ועם הסב. בני הזוג הסכימו לקבל את האחים
מוניקנדם ולהסתירם בחווה על אף הסיכון הרב.
אב המשפחה ברנרד נאסר במחנה הריכוז ווּכט באשמה שהיה פעיל במחתרת ושוחרר מהמחנה
כחודש לפני שהגיעו האחים מוניקנדם לחוותו. כשהיה האב במאסר מיהר בנו אלברט, אז בן
21, להבריח את שלושת היהודים שהסתתרו בחווה לפני בוא שני האחים ומצא להם מקומות
מסתור חדשים.
בני הזוג ברנרד והנדריקה הסתירו את האחים בן ויצחק בחוותם, בחדר קטן מעל דיר
החזירים, עם עוד שני טייסים בריטים, ודאגו להם כל צורכם. אלברט הבריח עוד שני
יהודים ודאג להם למקום מסתור בחוות המשפחה.
לקראת סוף המלחמה הגיעו לבית משפחת קולנברנדר חיילים גרמנים והחרימו חלק מהחווה
לצורכיהם. בכל זאת השאירו בני הזוג את היהודים בחוותם ותוך סיכון רב העבירו אוכל
ושתייה לכל המסתתרים. האחים מוניקנדם נשארו בבית המצילים עד השחרור באפריל 1945.
ב-31 במאי התקיים בגן חסידי אומות העולם ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם
לברנרד והנדריקה קולנברנדר ז"ל ולבנם אלברט. אלברט קולנברנדר הגיע מהולנד עם אחיו
יוהאן כדי להשתתף בטקס, ויוהאן קיבל את האות בשם הוריו. עוד השתתפו בטקס הניצולים
האחים יצחק ובן חולתה לבית מוניקנדם וכ-45 מבני משפחתם. את האות והמדליה העניק
נתן איתן, מנכ"ל יד ושם.
הכותב הוא מנהל מחלקת חסידי אומות העולם.
חזור
