מאת פרופ' ישראל גוטמן

הביקור של האפיפיור בנדיקט ה-16 בפולין עורר הדים בארצות אירופה בכלל ובפולין בפרט. פולין היא ארץ בעלת צביון קתולי מובהק, והביקור התפרש כמחווה של כבוד לאפיפיור הקודם יוחנן פאולוס השני שמוצאו היה בפולין ושנערץ מאוד בקרב בני ארצו.
בביקור פקד האפיפיור שורה של מקומות, בהם ורשה, עיר הולדתו של האפיפיור הקודם, ואושוויץ-בירקנאו. האפיפיור התפלל בכמה מקומות ופנה בדברים להמוני מאמינים. בנקודות מסוימות הדברים שאמר, ויותר מכן דברים שלא אמר ראש הכנסייה, גרמו אכזבה ואף תמיהה. בכיכר גטו ורשה, ליד האנדרטה של מרדכי אנילביץ', התאספה קבוצה של יהודים, מתעניינים ועיתונאים, אך האפיפיור חלף על פניהם בלי להתעכב ובלי לומר דבר. בני עמים רבים, ודאי יהודים, ציפו לשווא שהאפיפיור – הן בן העם הגרמני הן ראש הכנסייה – בעמדו על אדמת בירקנאו, יבקש סליחה על האימה ועל האבדן בשנות השואה וההרג. בדבריו להמונים ציין האפיפיור שהשמים שתקו בימים הרעים ההם אך לא אמר שבימים ההם שתק גם "ממלא המקום עלי אדמות" האפיפיור פיוס ה-12.
יהודים ציפו שבמקום האימה בבירקנאו ידבר האפיפיור גם על השנאה ליהודים שהכנסייה הקתולית הייתה ממנחיליה וממפיציה במשך דורות. השנאה הזאת חדרה ללבם של נוצרים רבים והגיעה לשיאה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. האנטישמיות הרעילה המוני קתולים בארצות אירופה, הייתה למחלת התרבות האירופית וגם היום לא נעלמה מהנוף האנושי. הוקעתה והמאבק בה הם מחובותיו של האפיפיור ושל מאות מיליוני המאמינים הצמאים לדבריו.

הכותב הוא יועץ אקדמי של יד ושם.

חזור