מאת ד"ר בלה גוטרמן
גץ עלי,
במנהרה – חייה הקצרים של מריון סמואל, 1931-1943
2006, 150 עמודים, 64 ₪
ב-3 במרס 1943 יצא טרנספורט מספר 33 של
רכבת הגירוש מברלין לאושוויץ. ברכבת עמדה מריון סמואל, ילדה יהודייה בת 11, ליד
אביה. (בגירוש הופרדה מריון מאמה.) הרכבת הגיעה ליעדה בבוקר יום המחרת ועצרה
ברציף צדדי. (הרציף המוכר לנו כיום עדיין לא נבנה אז.) מריון הופרדה גם מאביה
והובלה לאחד משני תאי הגזים הישנים. היא נספתה באותו היום. אמה ואביה נספו גם הם
באושוויץ.
"לכל איש יש שם", אנו אומרים, וההיסטוריון הגרמני גץ עלי הוסיף לשמה של מריון
סמואל גם פנים והנציח את חייה בספרו במנהרה – חייה הקצרים של מריון סמואל,
1931-1943. הספר הקטן הזה מיוחד במינו. אין זה ספר מחקר היסטורי טיפוסי וגם
לא ספר עדות, ואף על פי כן הוא מיוחד ומרשים בדרך שבה הוא חוקר את חייה הקצרים של
ילדה יהודייה אחת שנספתה בשואה. גץ עלי נודע במחקריו המורכבים והמלומדים על המשטר
הנאצי והחל לחקור את חייה של מריון סמואל בעקבות ההודעה על זכייתו ב"פרס מריון
סמואל".
ראשיתו של הפרס הזה הוא ההצעה שהציע בשנת 1951 הפילוסוף הגרמני רודולף שוטלנדר
להקים בברלין אנדרטה לזכרם של הילדים היהודים שרצחו הנאצים. ההצעה לא נענתה
והעניין נשכח. לאחר למעלה מ-40 שנה החליטו אינגריד וולתר זיינש, מייסדי קרן
הזיכרון בגרמניה, להנציח בפרס את זכרם של הילדים היהודים שנספו בשואה. הם בחרו
באקראי את שמה של מריון סמואל מספר הזיכרון ליהודים הגרמנים שגורשו וקראו
את הפרס על שמה. מלבד תאריך הולדתה, מקום הולדתה ומועד גירושה מברלין לאושוויץ לא
היה ידוע להם כל פרט אחר על חייה.
כשקיבל גץ עלי את ההודעה על זכייתו בפרס, הוא היה "מוטרד מעט" ושאל את עצמו: "מי
הייתה אותה מריון סמואל?" הוא נזכר שנתקל בשמה כמה שנים קודם לכן, כשראול הילברג
קיבל את הפרס בשנת 1999, אבל עתה היה נחוש בדעתו לברר מי הילדה הזאת ויצא להתחקות
על עקבותיה. מסעו של גץ עלי הוביל אותו לחיפושים ממושכים במשרדים עירוניים
וממשלתיים, בארכיונים ובספרי טלפון מעלי אבק. בזכות הצירוף של "חמדנות ודייקנות
ביורוקרטית גרמנית" שהציבה דרישות בפני כל יהודי גרמני שגורש, הצליח עלי לסרטט
ביד אמן-חוקר את דמותה של הילדה שהספיקה בחייה הקצרים לחוות את כאב הנידוי
וההרחקה מבית ספרה ומבית מגוריה. חוויות אלו גרמו לה להתנבא בבכי באוזני חברתה: "אנשים
עוברים במנהרה בהר, ובדרך יש בור גדול, וכולם ייפלו לתוכו ולא יהיו עוד".
הספר כתוב בנימה עניינית וחפה מכל רגש שאימץ לו המחבר בתארו את שלבי היכרותו עם
מריון כאשר התחקה על עקבותיה ועל עקבות בני משפחתה. ואולם הריחוק הזה מסתיר
מאחוריו רגש עמוק וחזק שהחוקר חש כלפי גיבורת המחקר, ואת הרגש הזה יחוש כל הקורא
בספר במנהרה.
הכותבת היא המנהלת והעורכת הראשית של ההוצאה לאור.
ועוד חדש על המדף...
דב שילנסקי,
חשכה לאור היום – צעיר יהודי בליטא ובמחנות
2006, 524 עמודים, 55 ש"ח
דב שילנסקי, יושב ראש הכנסת לשעבר
וחבר כנסת במשך שנים רבות, נולד בשוולי שבליטא. הוא היה חבר בית"ר ואצ"ל ופעיל
במחתרת בתקופה הסובייטית. כשהיה כלוא בגטו שוולי, עבד בעבודות כפייה. הוא נכלא
במחנות הריכוז שטוטהוף ודכאו, ומשם יצא בצעדת המוות. לאחר השחרור היה דב שילנסקי
פעיל בארגון ההעפלה. ספר זיכרונות מעמיק זה עשיר בפרטים וישמש גם חוקרים.
ריעה ואל סוקולוב
חברות לחיים, רות ומריה
2006, 170 עמודים, 55 ש"ח
רות אברהם ומריה ניקל, שתי הגיבורות של הספר, מגלמות באישיותן את האדם המוסרי.
רות, היהודייה מברלין, נרדפת בארץ הולדתה, ומריה הגרמנייה אינה נכנעת לתכתיבי
המשטר ומחליטה להיאבק באנטישמיות ובאכזריות הנאצית על ידי הצלת אישה יהודייה.
נינה נחמיה
קליפות של כאב – משפחה יהודית ביוון הכבושה
2006, 262 עמודים, 55 ש"ח
זה סיפורם של שני צעירים יהודים שבימי כניסת הגרמנים לסלוניקי נולדה להם בת, והם
נפוצו לשלושה מקומות נפרדים: אלברטו הצטרף ללוחמי המחתרת שבהרים ואחר כך הגיע
לארץ ישראל, אדה נשלחה למחנה ברגן-בלזן, וריינה הקטנה הופקדה בידי נזירות במנזר
בסלוניקי.
דן מלכיאור
ובחרתי בחיים – סיפורו של שורד
2006, 224 עמודים, 55 ש"ח
זה סיפורו של מוניק שוורץ, יליד פיוטרוקוב שהיה בן 15 כשפרצה המלחמה ושרד משישה
מחנות ריכוז ומהניסויים הרפואיים שעשו בו הגרמנים. לאחר השחרור שב המחבר לעיר
הולדתו, ושם כמעט רצחו אותו הפולנים. בספר מסופר גם סיפורה של רעייתו, צעירה דנית
שנמלטה לשוודיה והתגייסה לשורות מח"ל במלחמת העצמאות.
ברנד שמלהאוזן
אדם בתקופה לא אנושית – ברטולד בייץ ברייך השלישי
2006, 96 עמודים, 63 ש"ח
ביולי 1941 הגיע ברטולד בייץ לבוריסלב כדי לנהל את החברה להפקת נפט במזרח גליציה
ושם היה עד להשמדת היהודים. בנחישות ובאומץ הוא הצליח לשחרר מאות יהודים ולהוציאם
גם מרכבות שהובילו אותם למחנה ההשמדה בלז'ץ. ברטולד בייץ ואשתו סיפקו בסתר מזון
ליהודים והנפיקו להם תעודות עבודה מזויפות. שניהם הוכרו חסידי אומות העולם.
חזור
