"מאיפה אני יודע שאימי הגיעה לחלמנו? היו שמה המון תיקים, הר של תיקים. פעם אחת מצאתי תיק עם תמונות של אימי, עם כל הדוקומנטים [...]. אני אומר לו 'אמא שלי', הוא אמר לי 'כן, אבל היא כבר בשמיים [...]'".
מעדותו של שמעון סרברניק ז"ל המוצגת במוזאון לתולדות השואה

שמעון סרברניק נולד ב-1930 בלודז'. בבוקר שבת אחד בקיץ 1943 צעד עם אביו ברחובות גטו לודז'. לפתע שמע יריות וראה כיצד אביו צונח ונופל לידו. חודשים אחר כך גורש שמעון למחנה ההשמדה חלמנו וצורף ליחידה של עובדי הכפייה. רגליו נכבלו בשלשלאות, ואורך השרשרת בין שתי רגליו הייתה 40 ס"מ. האסירים הוכרחו להיות כבולים בשלשלאות 24 שעות ביממה כדי למנוע את בריחתם. במחנה הוטל על שמעון לעקור את הזהב משיני הקרבנות, והוא עבד בעבודות מיון שונות. בינואר 1945, עם התקרבות הצבא האדום, הרסו הנאצים את המחנה, השכיבו את האסירים הנותרים, בהם שמעון, זה ליד זה וירו בעורפם. הכדור יצא דרך פיו של שמעון, ובנס הוא נותר בחיים. אחרי שהנאצים עזבו הוא זחל לאורוותו של איכר פולני, שם התמוטט. רופא של הצבא האדום קבע שנותרו לו שעתיים לחיות. לתדהמת הרופא הוא החלים.

ב-1978, כאשר צילם קלוד לנצמן את הסרט שואה, הוא בחר בשמעון לאחד העדים המרכזיים בסרטו. הסצנה שבה שמעון שט בסירה ושר את השירים שזימר לנאצים בחלמנו נחרתה בזיכרונם של מיליוני צופים. בצילומים לסרט הוא נפגש עם אותו איכר פולני, והאיכר הפתיע את שמעון והראה לו את השלשלאות שהסיר מרגליו 30 שנה קודם לכן. שמעון תרם את השלשלאות ליד ושם, וכיום הן מוצגות במוזאון לתולדות השואה בצד עדותו המצולמת.

שמעון סרברניק, איש יקר, הניצול האחרון ממחנה ההשמדה חלמנו, נפטר בחודש אוגוסט והותיר אחריו אישה, שתי בנות ונכדים. יהי זכרו ברוך.

 

חזור