מאת לאה גולדשטיין

בזמן כתיבת שורות אלו מתקיימת הפסקת אש מהוססת לאחר מלחמה עזה של חודש שניטשה בין חיזבאללה לישראל לאורך הגבול של ישראל ולבנון. יהודים רבים בישראל ומחוצה לה ראו במלחמה אות מאיים של המבקשים להשמיד את מדינת ישראל, והיא גבתה חיים של בני אדם רבים ונתנה במה לביקורת תקיפה של מדינות רבות ברחבי העולם על פעולותיה של ישראל. מדינת ישראל כולה הייתה אחוזה מתח ודאגה לשלומם של אלפי החיילים, בהם רבים מאבותינו, מאחינו, מבנינו ומחברינו, ושל המוני התושבים שנאלצו לעמוד בשבועות של התקפות טילים בלתי פוסקות ובהפגזות עזות. תחושות החרדה והייאוש של רבים מאתנו היו קשות מנשוא.

ימי המלחמה בלבנון היו ימים קשים גם ליד ושם. רבים מאנשי הסגל או בני משפחותיהם הקרובים גויסו למלחמה, ולמרבה הצער, השכול והפציעות היו גם מנת חלקם. המלחמה השפיעה גם על העובדים האחרים ונתנה את אותותיה בעבודתם המקצועית: החל בביטול ביקורים וסמינרים מתוכננים וכלה בארגון מהיר של סיורים למשפחות מצפון הארץ. אחד הביקורים יוצאי הדופן היה ביקורה של משפחת החייל החטוף אלדד רגב. בפגישה מרגשת עם יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו לאחר שעות רבות של סיור במכלול המוזאוני החדש, הביעו הוריו של אלדד את תודתם לכוח שהעניק להם הביקור, וכן להבנה כי מצבם הכואב הוא חלק מההיסטוריה היהודית – המאבק של כל דור ודור במי שגמרו אומר להחריב את ארצנו.

זמן לא רב לאחר מכן פתחה אירן תערוכת קריקטורות בנושא השואה. "השתיקה המחרידה של העולם משמעה כי המערב עדיין לא הבין שבפועל נעשית מתקפה על התרבות ועל מערכת הערכים המערבית", אמר אבנר שלו. "ההיסטוריה המחישה לנו כי שתיקה לנוכח הצהרות מרושעות מולידה מעשים מרושעים". שלו הוסיף כי הפסיביות של רוב מנהיגי העולם לנוכח האיום האירני הרובץ לפתחנו מגבירה את הצורך בהרחבת עבודתו של יד ושם ברחבי העולם לחקר השואה ולהוראת השואה ומשמעויותיה. "הזיכרון של מה שקרה לנו בשואה יאחד ויחזק את העם היהודי בעתיד", אמר שלו.

הסכנה שבבורות
"כולנו מכירים את האמרה 'ידע מועט הוא דבר מסוכן'", כתב מנהל הספריות ביד ושם ד"ר רוברט רוזט במאמר "בורות ככלי נשק" שפורסם בעיתונות. בדבריו על האיום המסוכן של נשיא אירן אחמדיניג'אד על המדינה היהודית ועל הדמוקרטיה בעולם כולו, רוזט מציין כי אחמדיניג'אד ויועציו אינם נכונים ללמוד מהידע הרחב על מלחמת העולם השנייה, על השואה ועל הקמת מדינת ישראל. תחת זאת הם מעוותים את המידע "המנוון והמקוטע" שלהם ו"משתמשים בהבנה המעוותת שלהם ככלי נשק נגד היהודים והאמריקנים". התנהגות מעין זו, מסכם רוזט, מוכיחה ביתר שאת כי הוראת השואה בימינו הכרחית, במיוחד במדינות שלתושביהן יש מידע מועט או מידע מטעה באופן בוטה על השואה. יד ושם עושה צעדים ראשונים בכניסה למדינות באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית, שם לא נעשו מאמצים שיטתיים ללמד את ההיסטוריה של השואה (ראו "הוראת השואה בסין"), זאת בצד הרחבת התכניות והחומרים להוראת השואה באירופה, בצפון אמריקה ובמדינות דמוקרטיות אחרות.

הוראת השואה באווירה של עימות
אם האתגרים בהוראת השואה לציבור לא ישראלי או לא יהודי הם מיוחדים במינם, הדבר נכון על אחת כמה וכמה בהוראת השואה לערבים בשל הסכסוך האזורי הנמשך זה יותר מחצי מאה. "אף שגלי האנטישמיות עולים ויורדים על פי אירועים והתפתחויות פוליטיים, לאנטישמיות תהיה אחיזה קבועה בעולם הערבי, וכמו במקומות אחרים בעולם, היא תהיה קשורה לתהליכים רחבים יותר שמשפיעים על החברה הערבית", מסבירה ד"ר אסתר וובמן, חוקרת במכון לחקר האנטישמיות והגזענות על שם סטפן רוט במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. "יש קשר הדדי חזק בין התפקיד הגדול של השואה בזהות היהודית והישראלית לתדירות השימוש בה בצד הערבי. ההתעניינות המתגברת של העולם בשואה - קיומו של כוח המשימה הבין-לאומי לחינוך, לזיכרון ולחקר השואה והחלטת האו"ם על ציון יום הזיכרון הבין-לאומי לקרבנות השואה - רק השניאה את נושא השואה על הערבים והמוסלמים. לכן לא מפתיע שהשימוש ב'שואה' בעניין מעשיה של מדינת ישראל וההשוואה בין הציונות לנאציזם היו המוטיב הבולט ביותר בדברי הערבים על המלחמה בלבנון".

ראש מגמת אירופה בבית הספר המרכזי להוראת השואה ד"ר דורון אברהם נסע בסוף אוגוסט לברלין להשתתף בכינוס "אסטרטגיות ודרכים למאבק באנטישמיות בקרב אירופים בעלי רקע מוסלמי באירופה". את הכינוס ארגנה קבוצת המחקר הבין-לאומית לחינוך ולמחקר על אנטישמיות, בשיתוף הוועדה היהודית-אמריקנית שבברלין והאקדמיה הפוליטית של קרן פרידריך-אברט ובמימון הקרן לזיכרון, אחריות ועתיד.

משתתפים בסמינר הראשון למחנכים מירדן ביד ושם

אברהם נשא הרצאה בנושא "שואה באווירה של קונפליקט: הוראת סטודנטים ערבים ביד ושם" והסביר: "אף שרבים מ-500 הסטודנטים והמחנכים הערבים המגיעים ליד ושם מדי שנה הם אזרחים ישראלים, השואה איננה חלק מההיסטוריה שלהם. השואה היא טרגדיה יהודית שכביכול אין לה השפעה ישירה עליהם. יתרה מכך, דיון על השואה בדרך כלל גורם להם להעלות את נושא הטרגדיה שלהם – 'הנכבה', 'האסון' של הקמת מדינת ישראל ב-1948. בעיני חלק מהם, אף שלשואה יש בסיס עובדתי מסוים, הרי היא נתפסת בעיניהם בעיקר ככלי מניפולטיבי של הציונים לגרוף את אהדת העולם".

אפשר לקבל את הרושם, מציין אברהם, כי הערבים שותפים למגמה ההולכת וגוברת של הכחשת השואה. למעשה רוב המורים והתלמידים הערבים המגיעים ליד ושם כמעט ואינם יודעים דבר על השואה. הם משתמשים בביטויים לא מדויקים שעלולים להיתפס כאנטישמיים. כאשר קבוצות אסלמיות מציגות את דעתן על השואה בהקשר של התנגדותן לישראל, הן אכן מציגות דעות אנטישמיות, אך העמדה האנטי-יהודית של חלק מהקבוצות האלה נובעת גם מנרטיב ערבי כללי יותר של מלחמת העולם השנייה ושל תולדות הקולוניאליזם.

לנוכח עמדות כאלה, אומר אברהם, חובה עלינו למצוא דרכים ליצירת דיון פתוח עם מורים ועם סטודנטים ערבים. לפיכך פיתח יד ושם סמינרים ופעילויות – לרבות הסמינר הראשון מסוגו למחנכים מירדן שהתקיים לא מכבר בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם – המספקים רקע היסטורי על השואה, מסבירים את ההקשר ההיסטורי ועוסקים בקרבנות אחרים של הנאצים ובכך מדגישים את הטוטליות של האידאולוגיה הגזענית ואת הסכנות הנשקפות ממנה. בתכניות מושם דגש גם בהיבטים חיוביים, למשל תפקיד חסידי אומות העולם המוסלמים, כדי לפוגג את הרגשות העוינים שחשים כמה מהמשתתפים. אף שבסוף הסמינרים המשתתפים אינם נעשים לתומכים נלהבים בציונות, הרי הם רוכשים כמה תובנות על אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה היהודית, ותובנות אלו יכולות להבהיר לא רק את נקודת המבט הישראלית אלא גם את הסכנות שעדיין נשקפות למדינה היהודית בכללה.
 

חזור