|

בשער: קרול דויטש (1894-1944), "והנה עלה זית טרף בפיה" (בראשית
ח', י"א), 1942-1941

הגלוייה האירונה ששלח האמן קרול דויטש לבתו, חורף 1943
|
מאת יפעת בכרך-רון "בשנה הבאה נעמיד במרכז את
סיפורם של הניצולים ושל השורדים, את דבקותם בחיים ואת תרומתם האדירה להקמת המדינה
ולבנייתה". כך אמר יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו באירוע הוקרה מיוחד לקראת ראש
השנה למאות ניצולי שואה שהם גם אנשי עדות הפועלים עם יד ושם.
באירוע הודה שלו לאנשי העדות על נכונותם ועל יכולתם למצוא את כוחות הנפש לספר את
סיפורם האישי לצעירים פעמים רבות כל כך בשנה. "אתם החלטתם להאמין באדם ובאלוהים,
כל אחד מכם בדרכו הוא, ולהמשיך לדבוק בחיים – זה מסר אדיר, ואין הוא מובן מאליו.
אתם השתלבתם בחיים בארץ ובניתם את הארץ, ואתם ממשיכים לקדם אותה. זה נכס הנכסים,
ואנו חבים לכם תודה".
באירוע ציינו ניצולים רבים את החשיבות שהם מייחסים להוראת השואה לצעירים ולמקומה
של העדות בתהליך הלמידה. אשת העדות חנה בר ישע: "ביום השחרור - הייתי אז נערה בת
13 בגטו טרזיינשטט – חשתי שכוחותיי נגמרו ושלא אוכל לקום. היו לי שתי בררות.
ידעתי שאם אשאר לשבת, אמות. קמתי והתחלתי ללכת, ובהליכה הזאת למעשה בחרתי בחיים.
לא עבר הרבה זמן עד שהרגשתי שעל שתי כתפיי אני נושאת משימה – לספר את הדברים -
ומשימה זו נותנת לי עוצמה אדירה. לא ייתכן שנשארתי בחיים סתם! מישהו הטיל עליי
לספר את הדברים". איש העדות יעקב (ג'קי) חנדלי: "אם יפגעו בהוראת השואה ובהנחלת
זיכרון השואה, זה יהיה אסון. איך יידע היום הנוער מה קרה בשואה? אני כמעט בן 80,
וזו הפעם ה-35 שאני נוסע לפולין. עוד מעט לא נהיה כאן, ולכן חשוב להמשיך את
הפעילות החינוכית עוד ועוד".
למאמר המלא...
חזור
|
תוכן העניינים
|