|
מצפור הפרטיזנים החדש
בתרומת משפחת קרטן
מאת ג'רלד נייגל
ג'וליה ואיזידור קרטן
ז"ל |
באביב יחנוך
יד ושם את מצפור הפרטיזנים. המצפור הוקם בעזרת סיוע נדיב מעזבון ג'וליה
ואיזידור קרטן ומתרומה נכבדה של ילדיהם. המצפור משקיף על יער ירושלים ועל
בקעת הקהילות.
"המצפור הוא
בבחינת אות הוקרה נפלא להוריי", אומרת הבת ברניס (קרטן) בוקהאמר, "יתרה
מכך, הוא מוקיר את זכרם של כל הפרטיזנים היהודים שהתנגדו בגבורה והצילו
רבים מציפורני הנאצים". והבן הארי קרטן אומר: "המצפור משקיף על ירושלים,
והסביבה שבה הוא נטוע אינה רק יפה, היא גם סמלית: הוריי השקיפו על
הקהילות מעומק היער".
כשהתקרבו
הנאצים לעירו שוויז, בשטח הגאוגרפי שהיום הוא אוקראינה, היה איזידור
קרטן בן עשרים ושש, הצעיר בעשרת ילדי המשפחה. הוא היה יערן, ומכיוון
שהכיר את היערות היטב, קרא לבני משפחתו ולשכנים להימלט לשם ולהתנגד.
בתחילה רק אח אחד היה שותף לדעתו, אך לאחר שבונקר אחד נבנה והזוועות
שחוללו הנאצים החלו להתקרב אליהם יותר ויותר, נוספו עוד ועוד בונקרים. עד
מהרה היו להם בונקרים ובונקרי משנה.
איזידור נהג
להשכים לפני עלות השחר, להיכנס לגטאות ולערים הסמוכות, לגייס אנשים חדשים
ולהשיג מזון ובמידת האפשר רובים, סכינים, מטאטאים או כל דבר אחר שיכול
לשמש כלי נשק. לסימון הדרך לבונקרים, מרחק שלושה קילומטרים בעומק סבך
השיחים, הוא תלה על העצים פתקים ביידיש.
כ-
10%
מהכפריים שגרו בסמוך עזרו לאותם פרטיזנים, אך רובם נמנו עם אוהדי הנאצים.
לעתים קרובות, בשעות הלילה, היו איזידור וחבריו גוררים קופסאות שימורים
קשורות בחבל ארוך ומשמיעים קולות רעש אחרים כדי שאוהדי הנאצים ידווחו
לנאצים, עם בואם, שהיהודים שביער רבים וחמושים למען יפחדו הנאצים להיכנס
ליער ולרדוף אחריהם שם. ואכן הנאצים מעולם לא נכנסו ליער.
מצפור הפרטיזנים
איור: שלום קוולר
|
אחד האנשים
שאיזידור גייס לשורות הפרטיזנים הייתה ג'וליה גרוסברג, ולימים היא נישאה
לו בבונקר. יחד סייעו בני הזוג למאות יהודים לשרוד במלחמה. כשהגיע
איזידור לארצות הברית בשנת 1947, היה לפועל טקסטיל והפך את חברת אַיי
קרטן-ברמהה טקסטיל בע"מ לאחת הספקיות המובילות בעולם של סחורות סוג ב'
לתעשיית אריגי הלבוש. בני הזוג גידלו שלושה ילדים - הארי, מרשה וברניס -
ובורכו בשמונה נכדים. איזידור הלך לעולמו בשנת 1999, וג'וליה נפטרה בשנת
2002.
המטרה שעמדה
לנגד עיניהם אחרי המלחמה הייתה זיכרון השואה וחינוך על השואה. בני הזוג
היו מהתומכים הראשונים, המתמידים והבולטים של יד ושם. איזידור היה
ממייסדיה וממנהיגיה של האגודה האמריקנית למען יד ושם. שלושת ילדיהם
ונכדיהם ממשיכים את דרכם.
הבת מרשה (קרטן)
טולדנו מספרת: "ההורים שלנו ניחנו בתשוקה בלתי רגילה לחיים. הם האמינו
שהם יכולים להינצל על אף כל הסיכויים. הם חשו שהם נועדו לשרוד, ואכן הם
שרדו. בחייהם הם הצליחו להשיג כל כך הרבה למען אחרים, למען הזיכרון".
יד
ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות
|
