מדליקי המשואות תשס"ג

דוד (יורק)פלונסקי

דניז סיקירסקי

אדית דרורי

אפרים אגמון

הלה שיפר-רופאייזן

ראובן דפני

הלה שיפר-רופאייזן

הלה שיפר-רופאייזן נולדה ב-1921 בקרקוב שבפולין למשפחה דתית של חמישה ילדים. סבה היה סופר סת"ם בחצר הרבי מבובוב. אביה היה חזן ושוחט, ואמה ניהלה בביתה קו ייצור קטן לבגדים סרוגים במכונה. כשהייתה הלה בת עשר, מתה עליה אמה, המשפחה התפרקה והילדים התפזרו. הלה בחרה לעבור לבית סבתה בקרקוב.

הלה שיפר-רופאייזן (מימין) ושושנה לנגרבזהות של נוצריות בורשה הארית, 26 ביוני 1943

ב- 1939 סיימה הלה בית ספר למסחר והצטרפה לפעילות בתנועת עקיבא כדי לעלות ארצה. בה בעת נאסר בקרקוב שמשון דרנגר, מראשי עקיבא, עם ארוסתו, ועקב כך ירדו חברי עקיבא למחתרת, ופעילותם נסבה בעיקר על לימוד עברית ועל קיום חיי תרבות יהודיים. ב- 1940 השתחרר דרנגר, ופעילות התנועה התחדשה – חברי התנועה הוכשרו ונשלחו לעזור לפעילות מחתרתית בגטו ורשה לפני סגירת הגטו בחומר. הלה נסעה לוורשה במרס 1941 כשהגרמנים הכריזו על הקמת הגטו בקרקוב. עם חברי הכשרה אחרים הקימה מחדש את קן עקיבא, ומספר חבריו גדל לכשלוש מאות.

כאשר החלו הגירושים מהגטו ושטחו צומצם, עבר קן התנועה למרתף שהיה שייך לקהילה היהודית. עקב תכיפות האקציות התכנסה ישיבה משותפת של מרכז החלוץ ושל עקיבא לדיון על רעיון ההתנגדות. המתכנסים הסכימו כי כדי להתקומם, צריך להתחמש בנשק חם ולבדוק את דעת הקהל בגטו; בשלב ראשון היה צריך להביא לידיעת תושבי הגטו את האמת על טרבלינקה. בערב הודבקו מודעות ברחבי הגטו: "אל תלכו כצאן לטבח. טרבלינקה היא מוות". הם החמרת המצב הוחלט בישיבה של החלוץ ושל עקיבא על הקמת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). הלה, שייצגה את עקיבא, הציעה להצטרף לאי"ל, והצעתה התקבלה בהצבעה.

לאחר ביקור בקרקוב וקבלת הנחיות היא חזרה לוורשה ועסקה בהכנת תעודות זהות פולניות מזויפות ללוחמים ביערות. מכאן והלאה עסקה בפעילות מחתרתית שהייתה כרוכה בנסיעות מסוכנות – השגת נשק ומסמכים, העברת מסרים ותיאום בין הקבוצות הלוחמות.

ביציאתה האחרונה מוורשה היא נעצרה לחקירה אך הצליחה להיפטר מכסף וממסמכים שהיו עלולים להסגירה. היא אף הצליחה לברוח ממעצר ובתוך כך נפצעה ברגלה מירי שוטרים.

לילה אחד בגטו ורשה, כשלנה אצל שכניה, התעוררו כולם לשמע יריות ומיהרו למחבוא שבעליית הגג ושם הסתתרו כמה ימים. הגרמנים כיתרו את הגטו והבעירו אותו, והם הוברחו לבונקר ברחוב מילא 18 וגילו להפתעתם שמאות אנשים מסתתרים בו. בהחלטתו של אנילביץ' נשלחו ב-7 במאי 1943 עשרה אנשים ובהם הלה לצד הארי של הגטו, דרך תעלות ביוב, כדי להגיע לאנטן צוקרמן שיארגן עזרה. למחרת היום, לפני שהספיקו להשלים את פעולת ההצלה, הגיעה הבשורה המרה שהבונקר נפל לידי הגרמנים ושרבים מחברי המחתרת נהגרו.

הלה התגלגלה ממקום מסתור אחד למשנהו אך לבסוף נשלחה לברגן-בלזן, שם חיה עשרים ושניים חודשי בתנאי רעב, קור, השפלה ורצח עד שחרור המחנה ב- 15 באפריל 1945. היא הגיעה להילרסלבן שבגרמניה, שם התארגן גרעין עלייה לישראל. בארץ הכירה את אריה, אחיו של "האח דניאל" רופאייזן, ושניים נישאו, והלה הגשימה את חלומה והצטרפה עם בעלה לגרעין המייסד של בוסתן הגליל. הלה פעילה במוזאון לוחמי הגטאות. לזוג שלושה ילדים ועשרה נכדים.

לינקים

יום השואה והגבורה 2003

תוכן ענינים

התנגדות יהודית בשואה: