מאת מיכל ברמן ורחל בד-קפלן

פעילויות ותכניות מיוחדות

למן הקמתו יזם בית הספר המרכזי להוראת השואה שורה ארוכה של פעילויות ותכניות מיוחדות למחנכים, לסטודנטים, לתלמידים, למדריכי טיולים, לחיילים ולניצולי שואה. כל הפעילויות המגוונות הללו מעוגנות בתפיסה החינוכית של בית הספר – התמקדות בחיי הפרט והמשפחה היהודית לפני השואה, בשואה ולאחריה. תכניות בית הספר נבחנות לאורך זמן ומותאמות לשינויים בחברה הישראלית, בעולם היהודי ובעולם בכלל.

ביקשנו לברר עם ד"ר מוטי שלם, מנהל בית הספר, ועם שולמית אימבר, המנהלת הפדגוגית, כיצד הם רואים את עבודת החינוך בתחום השואה כיום ובעתיד ואילו מטרות ויעדים הציב לעצמו בית הספר.

התמודדות עם השואה בישראל ובאירופה

"בשנים האחרונות החינוך על השואה במדינות רבות באירופה פתח אפיקים חדשים והתרחב מאוד", אומר שלם, "התעניינות של ממש בקידום החינוך על השואה ולימוד הפשעים נגד האנושות הניבו ספרי לימוד חדשים, מוזאונים ותערוכות, אתרי זיכרון חדשים וימי זיכרון לאומיים לשואה וטקסים לזכר הקרבנות. ההתעניינות באירופה הניבה גם קורסי הכשרה למורים כדי לממש את הנחיות המדינה, וכן מימון לביקורים באתרי זיכרון".

לדברי אימבר, "בשנים האחרונות אינטלקטואלים אירופיים כתבו רבות על הצורך ב'התבוננות פנימית ברמה הלאומית' כדי להבין טוב יותר את התהליכים ההיסטוריים ואת המגמות החברתיות היום. בעקבות ההתעמקות הזאת בעבר הוקמו כמה ועדות חקירה היסטוריות, והן בודקות את המעורבות הלאומית בפשעי מלחמה שעשו הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה. חשוב לציין כי ועדות אלו גם מארגנות לעתים קרובות סמינרים ארציים להכשרת מורים לחינוך על השואה ואירועי הנצחה. כמו כן כמה מדינות במזרח אירופה שביקשו להצטרף לאיחוד האירופי הגבירו את מאמציהן לקידום הסובלנות והדמוקרטיה, שכן החינוך על השואה הוא חלק בלתי נפרד מתכניות הלימודים על זכויות האזרח".

על אף ההתקדמות החיובית הזאת, בכמה מדינות אירופה קיבלו המפלגות הימניות תמיכה רבה מקהל הבוחרים, והפגנות של נאו-נאצים, מוזיקת שנאה גזענית ותקריות אלימות נגד יהודים, בני מיעוטים אחרים ועובדים זרים נהיו שם עניין שבשגרה. תופעות אלו מעודדות את בית הספר המרכזי להוראת השואה לפעול: "אנו עושים כמיטב יכולתנו לסייע למדינות האלה להילחם במגמות מסוכנות אלו ובתוך כך מעודדים אותן להמשיך את התהליכים שהן עוברות ולהשפיע על עיגון ראוי ומאוזן של השואה בזהותן הלאומית", מוסיפה אימבר, "לצורך כך השתתפו אנשי סגל של בית הספר מאז סוף שנות ה- 90 בכמה כינוסים אירופיים על הוראת השואה ועל זיכרון השואה במאה ה- 21".

"בישראל המצב שונה למדי", מסבירה אימבר, "במשך יותר משני עשורים מערכת החינוך הממלכתי מקצה שלושים שעות מתכנית הלימודים להוראת השואה בבתי הספר התיכוניים. עם זאת החומר בספרי הלימוד המאושרים על פי רוב אינו מעיד על ההיקף ועל העומק של הלימוד הלכה למעשה: בכמה מוסדות חינוך נושא השואה נלמד לעומקו הרבה מעבר למוגדר בתכניות הלימודים, ובאחרים פחות".

לפיכך לבית הספר המרכזי להוראת השואה שמור תפקיד חשוב: "אנו מנסים לעבוד עבודה הדוקה עם מגזרים ועם מוסדות חינוך שונים לקידום הוראת השואה בגישה בין-תחומית, מתוך הכרה שהשואה ממלאת תפקיד חשוב בזהות הישראלית", מסביר שלם, "זה אתגר רציני".

מימוש היעדים    

על פי שלם, "בית הספר המרכזי להוראת השואה שואף לתמוך ביזמות שונות להוראת השואה ברחבי העולם. בית הספר, עם ארגונים לא ממשלתיים, עם ועדות היסטוריות ועם איגודים מקצועיים, מעודד קיום סמינרים להכשרת מורים, מגבש הנחיות פדגוגיות ומשתתף בכינוסים בין-לאומיים כדי לקדם את המודעות לשואה וכדי להיות מעודכן במגמות חינוך חדשות. כמו כן עלינו להקפיד על איכות ההדרכה, ההוראה והחומרים שאנו מפיקים בבית הספר, להישמר מנימה פטרונית ומהעמדה של 'יודעי-כול' ולהיות פתוחים לדו-שיח אמתי שבו לומדים ומלמדים".

דינמיות ורלוונטיות

"במשך שנים יד ושם נתפס כבעל הסמכות ההיסטורית בתולדות השואה אך לא הרחיב את העיסוק בנושא לשאלות של זהות יהודית ולשאלות אקטואליות שעל סדר היום הציבורי", אומר שלם, "אולם בשנים האחרונות חל שינוי, ואיננו נרתעים ממתן משמעות אישית או ספציפית לשואה. עם זאת גם היום אנו נמנעים מקיצוניות ונזהרים בשימוש בשואה בדיונים פוליטיים ובהקשרים לא מתאימים. קבוצה שמעוניינת להשתמש בשואה כתמרור לאזהרה מהרוע – בית הספר עוזר לה. אנו מנסים להבין למשל את הצורך של יהודי התפוצות לעסוק בנושא השואה תוך התלבטות בעניין זהותם היהודית ונוקטים צעדים כדי להשתלב בשיח הזה".

"הוראת שואה בעידן של טרור אף היא מעסיקה אותנו", אומר שלם, "איננו יכולים להתעלם מההשפעה האפשרית של אירועים בהווה על תפיסת בני האדם את אירועי העבר – על פי רוב בהקשר לא מתאים. כאשר אנו מלמדים על השואה, עלינו להיות מודעים לחוויותיו של הלומד, להשקפת עולמו ולרגשותיו".

הרחבת פעילות ותכניות לעתיד

ההשקפה החינוכית של בית הספר המרכזי להוראת השואה דורשת מאנשי הסגל לשלב את הטכנולוגיה של העולם המודרני בשיטות ההוראה שלהם. "כדי ליצור קשר עם לומדים מכל העולם, בית הספר שלנו חייב להתקיים במושגים מוחשיים ווירטואליים גם יחד", מדגישה אימבר, "בזמן שאנו ממשיכים לפתח את הפעילויות, את הקורסים ואת התכניות שלנו, אנו מקימים גם מרכז למידה וירטואלי בין-תחומי שתהיה אליו גישה דרך אתר האינטרנט של יד ושם. המרכז יהיה מרכיב בתהליך הכשרת המורים והתלמידים כך שיאפשר לכל אדם, מכל מקום בעולם, לקבל מענה לצרכיו האישיים. זה דורש מאתנו להתעדכן בחידושים האחרונים בתחומי המחקר, לא רק ההיסטורי והחינוכי אלא גם בביטויי השואה בתחומים אחרים".

בשנים האחרונות נשלחות לבתי ספר ולמוסדות שונים ברחבי הארץ ניידות חינוכיות. שלם מסביר ש"תכנית זו צריכה להימשך ולהתרחב, ולא רק בארץ אלא ברחבי העולם כולו".

"בית הספר יידרש להעריך מחדש את תכניותיו עקב המכלול המוזאוני החדש ההולך ונבנה בימים אלו ביד ושם", אומר שלם. "כבר כעת אנו שוקלים כיצד להשתמש במכלול המוזאוני החדש לסמינרים, לתכניות לימוד ולכינוסים שיהיו בשנת 2004 ואחרי כן".

מיכל ברמן היא רכזת פעילות הניידת החינוכית במגמת ההדרכה, ורחל בד-קפלן היא רכזת פעילות חו"ל בבית הספר המרכזי להוראת השואה.

1972: הוקמה מחלקת ההדרכה של יד ושם.

1995: הוקם בית הספר המרכזי להוראת השואה.

1996: נערך הכינוס הבין-לאומי הראשון להוראת השואה.

1999: נחנך הבניין של בית הספר המרכזי להוראת השואה.

במשך השנים השתתפו מאות אלפי מחנכים, תלמידים, סטודנטים, מדריכים, חיילים וניצולי שואה מהארץ ומהעולם בפעילויות ובתכניות רבות של בית הספר המרכזי להוראת השואה.