"משֶבֶר לתקווה"

מאת אוסנת דדון

חזור

"למה צריך בכלל ללמוד על השואה?", "מה לי ולשואה?" שאלות כגון אלו היו נקודות הפתיחה שלנו בבואנו לבנות ולהוציא לפועל את הפרויקט "משֶבֶר לתקווה"- הדרכת כ-3,000 תלמידי כיתות י"א ממוסדות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. לתלמידים אלו, מהמגזר היהודי והערבי גם יחד, קשיים חברתיים, לימודיים ורגשיים, ורובם חיים בשולי החברה הישראלית.

מתוך אמונה במקומו החשוב של נוער זה בחברה הישראלית ומתוך אמונה ביכולותיו נבנתה תכנית חינוך של חמישה ימים, תכנית חווייתית-לימודית בשפה ברורה, מעניינת ומוכרת. התלמידים משתתפים בשלושה ימי פעילות ביד ושם; ביום פעילות יצירתית וחווייתית באמצעות הניידת החינוכית של יד ושם "תהודת זהות" המגיעה לבתי הספר; וביום סיור בירושלים על השואה והתקומה בהדרכת מדריכי יד בן צבי.

מטרתה המרכזית של התכנית היא ליצור קשר בין בני הנוער לנושא השואה והשפעתה על האנושות בכלל ועל עם ישראל בפרט. מטרה אחרת היא לספק את הידע ההיסטורי הנדרש כדי להתמודד עם שאלות על טבע האדם, על החברה הישראלית ועל התמודדותה עם הזיכרון האישי והקולקטיבי וכדי לעסוק בדילמות אנושיות וטרגיות בשואה תוך בחינת הקשר שלהן לחיי בני הנוער כיום.

ביום הפעילות השלישי אמרה תלמידה אחת: "לעולם לא אוכל להבין את האסון הזה ולענות על הרבה שאלות, אבל אחרי כל המפגשים ברור לי שאי אפשר להכחיש את השואה. אנו צריכים להפיק לקחים לעתיד כדי שזה לא יקרה שוב לנו ולאנשים אחרים".

הכותבת היא רכזת המדור הבלתי פורמלי במגמת ההדרכה בבית הספר המרכזי להוראת השואה.

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה  ©2004 כל הזכויות שמורות