דבר יושב ראש ההנהלה

"ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם [...] שם עולם אשר לא יכרת" (ישעיהו נ"ו, ה').

שמו של ילד הוא זהותו. די באמירת שמו כדי להעלות בזיכרוננו את אישיותו, את הדברים שהוא אוהב ושאינו אוהב, את הישגיו ואת התנסויותיו.

בעקבות השנים הנוראות של השואה חיפש העם היהודי דרך להציל את זכרם של מי שהושמדו. כל אדם היה חוליה בשרשרת נצחית של יצירה שהאנושות איבדה. מכיוון שאי אפשר לספר את סיפור חייו המלא של כל קרבן וקרבן - כל אדם הוא עולם שנכחד – מצא יד ושם דרך שתבטא את אבדנו באיסוף ובהנצחה של סמל הזהות האחד שהקרבנות הותירו אחריהם: שמם.

הנצחת שם - כל אחד ואחד מהקרבנות ייזכר כאדם יחיד - היא אמצעי זיכרון ייחודי בתולדות העם היהודי ומיוחד לשואה. לרוב הקרבנות אין מקום מנוחה רשמי, אין מצבה שתעיד שהם חיו פעם. רבבות משפחות נמחו לגמרי ללא נצר שיעלה את זכרן או ייקרא על שמן.

כבר בשנים הראשונות להיווסדו קיבל עליו יד ושם את המשימה האדירה לאסוף את שמות הקרבנות ולבנות מחדש את זהותם באמצעות דפי עד, רשימות, יומנים, יצירות ותצלומים. בזכות תיעוד שמות הקרבנות והחיים שאבדו, הנצחת הפרט נעשית לנחלת הכלל – העם היהודי והאנושות כולה.

כדי לשמר את זכרם בחיים, כדי לגאול שמות ומידע רבים ככל האפשר מהמקומות הרחוקים ביותר, יד ושם יעלה בקרוב לרשת האינטרנט את המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה. אני מקווה שתוך ניצול המיטב שהטכנולוגיה יכולה להציע היום, יגיב הקהל בהצטרפות אלינו במשימה החיונית של איסוף וקִטלוג של מידע רב ככל האפשר. עזרו לנו לזכור את החיים - השמות שהם חלק מההיסטוריה ומהמורשת שלנו ואשר יישארו בזיכרון הקולקטיבי שלנו לדורות הבאים.

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה  ©2004 כל הזכויות שמורות