|
שותפים למורשת: פעילות
דור ההמשך לזיכרון השואה
מאת
אורית גוטל
דורות
ההמשך נערכים לקבל עליהם את האחריות לזיכרון אירועי השואה, קרבנותיה
וניצוליה. ארבעה פעילים צעירים בני דור זה מספרים על הקשר שלהם לשואה
וליד ושם ועל עתידו של זיכרון השואה בעיניהם.
הקשר עם העבר
"הקשר
שלי עם השואה עמוק מאוד, והוא הונחל לי בחינוך שקיבלתי. סיפור
ההישרדות של אבי ליווה אותי ככוכב לאורך כל חיי ולימד אותי איך אדם
יכול להישאר חיובי גם ברגעים חסרי תקווה. הקשר הזה הוא מרכיב בסיסי
באופי שלי ומשפיע עליי, על התנהגותי ועל דרך קבלת ההחלטות שלי",
מתוודה דנה עזריאלי, סגנית נשיא קבוצת עזריאלי ובתו של האדריכל והיזם
דוד עזריאלי. "אבי שרד בשואה, ועל אף מה שעבר עליו ועל המשפחה
שלי שמעולם לא פגשתי, הוא נשאר אדם חיובי".
|
 |
|
מימין
לשמאל: נעמי עזריאלי, דנה עזריאלי, דן חכים וסטפני ודוד עזריאלי
בפתיחת מרכז הספר החדש |
"הייתי
עדת ראייה להתמוטטות הטראומתית של אמי - בעשור השישי לחייה היא לא
יכלה לשאת עוד את הזיכרונות הנוראים, וההתפרצות הייתה בלתי נמנעת. רק
אז היא התחילה לספר לי את הסיפורים, היא לא העזה לספר לי אותם קודם
לכן", מספרת אשת יחסי הציבור וחברת מועצת יד ושם בילי לניאדו, בעלת
חברת לניאדו תקשורת שיווקית. אמה, רחל אנגלרד (צוקר), ניצולת שואה
מקרקוב בפולין, עברה את אימי השואה בשמונה מחנות עבודה ומחנות ריכוז
והשמדה ובאושוויץ. אביה יוסף אנגלרד ברח עם משפחתו לרוסיה, הצטרף
ליחידות הפולניות שפעלו בצבא האדום ונלחמו בנאצים והיה ממשחררי
מיידנק. "שגרת החיים שלהם, הסיוטים בלילות והפחדים במשך היום הביאוני
לעשייה מגוונת בתחום".
 |
|
לינדה
אולמרט (חמישית מימין), בילי לניאדו (שישי מימין) וחברים בארגון
"דורות ההמשך למורשת השואה והגבורה" בביקור בהיכל השמות החדש |
שני
הוריה של לינדה אולמרט (רוזמאיתי), חברת ההנהלה והוועד המנהל של יד
ושם, עברו מסכת ייסורים ארוכה בגטאות, במחנה ההשמדה אושוויץ ובמצעד
המוות וניצלו. "הקשר האישי שלי עם השואה הביא אותי לידי הסקת מסקנות
אישיות שכל אדם צריך להסיק לעצמו מזיכרון השואה".
גם חיים
מגירה, חבר ועד ההנהלה של האגודה על שם יאנוש קורצ'אק בישראל ורכז
ההדרכה של תנועת הנוער "המחנות העולים", הסיק מסקנות מזיכרון השואה.
משפחתו הגיעה לארץ ישראל ממרוקו, ואת הקשר לשואה הוא מצא בדרך אחרת:
"הריחוק מהנושא במשך הילדות וחוסר העניין או ההבנה בבית גרמו לי
להבין שיש חלק בחברה שבעצם אינו מכיר את הנושא ואת הקשר לשואה. בשנות
הלימודים בתיכון הניעה אותי ההבנה הזאת להתעניין וללמוד יותר על
אודות נושא חשוב זה".
תפקידו
של יד ושם
"בכל
מסגרות החינוך שעבדתי בהן, ראיתי בשואה נושא שמעצב זיכרון אישי,
לאומי וחברתי. זה מקנה לנו את היכולת להכיר את עצמנו - העם והחברה
–ואת הערכים שהיו לנו היהודים על העולם ועל האדם. במשך השנים קיבל
עליו יד ושם את האחריות הלאומית להיות מעצב זיכרון זה, ואך טבעי לשתף
פעולה עם מוסד זה", מסביר חיים.
 |
|
חיים
מגירה (משמאל) מניח זר בטקס אזכרה לד"ר יאנוש קורצ'אק והילדים. |
"מלבד
הרצון שלי שדורות העתיד, בעידן שלא יהיו בו עוד ניצולי שואה, ילמדו
על השואה ויידעו מה קרה בה, אני חושבת שחשוב לספר את הסיפורים ואת
הזיכרונות כך שיישמעו, יעוררו עניין באנשים ויגרמו להם להתעכב רגע
ולהבין שלכל ניצול שואה ולכל נספה יש סיפור שונה", מדגישה דנה. ספר
הזיכרונות של אביה צעד אחד קדימה שיצא לאור ב-2001 בהוצאת יד
ושם נכתב במחשבה זו - "את הספר כתבתי כך שהקוראים יוכלו להתחבר
לסיפור בחיבור אישי מעט יותר וירצו לדעת עוד", היא מוסיפה, "יד ושם
עושה עבודה חשובה ומקצועית, ואני לא רואה מוסד אחר שאפשר לשתף פעולה
עמו".
בילי
מסבירה את מחויבותו של הדור השני לזיכרון השואה: "אנו הורים לילדים
והיום אף סבים לנכדים, ותפקידנו לפעול בעצמנו כדי להבטיח שהזיכרון
האישי והמשפחתי לא יימחה. לדעתי רק יד ושם בכוחותיו המקצועיים יכול
לספק את הצורך של הדור השני לשאת על גבו את הנטל להמשיך ולספר את
סיפורי הניצולים לדור השלישי והרביעי כאשר דור הניצולים לא יוכל עוד
לעשות זאת. לשם כך עליו ללמוד כיצד לספר את סיפור ההורים ולהתמצא
בהיסטוריה הכרונולוגית של השואה כדי להעביר לדורות הבאים מסרים
מדויקים - הן רגשיים הן רציונליים".
"החשיבות
של הפעילות למען זיכרון השואה בעיניי נובעת מכך שאסור לשכוח את
השואה, אנחנו חייבים זאת לקרבנות, למי ששרדו וגם לעצמנו – לזכור ולא
לשכוח", מסבירה לינדה.
מעורבות מעשית
פעילותם
של אנשי הדור השני ענפה ומגוונת. בעיניו של חיים, דגש רב ניתן בחינוך
ובעבודה עם נוער. חיים הוא מדריך משלחות לפולין יותר מ-10 שנים וחבר
זה יותר משלוש שנים באגודה על שם יאנוש קורצ'אק, ובה הוא ממלא
תפקידים בצוות החינוך והניהול של האגודה. "כך", הוא אומר, "אני מקבל
עליי אחריות ללמד את הנושא לימוד מעמיק ולשמר את הזיכרון".
המחויבות
של דנה באה לידי ביטוי בכתיבת ספרו של אביה: "הספר הוא אמצעי שלי
להעברת המידע ולהגברת החינוך בנושא החשוב הזה". זאת ועוד, לקבוצת
עזריאלי חלק חשוב בתמיכה הכספית בפעילותו של יד ושם, ואביה של דנה
הוא התורם של מרכז הספר החדש שנפתח ביד ושם בספטמבר אשתקד.
לינדה
אולמרט מדגישה את חשיבות העיתוי של המעורבות המעשית: "בעת האחרונה
גילינו שלמעשה העולם לא השתנה, אנו חיים בעולם זהה לעולם שבו התרחשה
השואה. לכן הפעילות הרגילה שלי ביד ושם לא הייתה מספקת בעיניי
והרגשתי צורך לפעול ברובד נוסף. זה הניע אותי לייסד ולארגן מחדש את
'דורות ההמשך נושאי מורשת השואה והגבורה'. קבוצה של 14 פעילים נמרצים
התגבשה ונפגשה בפעם הראשונה בדצמבר 2003, וכיום מגבשת את התקנון ואת
דרכי הפעולה ומתכוננת למימוש המטרות והיעדים". הפעילות של קבוצה זו
מתחדשת לאחר דעיכתה בעשור האחרון. בילי לניאדו, גם היא ממייסדי
הקבוצה החדשה, החלה את פעילותה למען זיכרון השואה לפני כ-20 שנה עם
הצטרפותה לקבוצה. היא אף שימשה בה יושבת ראש ויזמה עם חברי הקבוצה את
הכינוס העולמי הראשון בישראל של בני הדור השני. "מאז נוצר הקשר עם יד
ושם שהעניק את חסותו לכינוס ולא נפסק, ולימים הצטרפתי לצוות עובדיו
ושימשתי מנהלת המחלקה להסברה ולהנצחה ביד ושם. הפרויקט החשוב ביותר
שעליו גאוותי הוא פרויקט הקראת השמות 'לכל איש יש שם' שיסדתי לפני
כ-12 שנים עם חיים רוט, ניצול שואה מהולנד. כנסת ישראל העניקה לי על
כך תעודת הוקרה בשנת 1999".
זיכרון השואה במאה
ה-21
"זיכרון
השואה צועד לקראת שינויים", סבורה לינדה אולמרט, "המאה ה-21 תראה את
אחרון הניצולים שיכול לומר 'הייתי שם' ולספר את סיפורו מתוך זיכרון
ממשי. עקב כך עול הזיכרון נופל על כתפיהם של מי ששמעו את הסיפורים
בלי לחוות את האירועים ואת האבדן ובלי להכיר את המקומות, והם שצריכים
לדאוג היום להנצחתו. מכורח הנסיבות, הזיכרון יהיה שונה ויצטרך
להתמודד עם אתגרים שונים של אנטישמיות מתעצמת ומשתנה, אתגרים
שמחייבים להתחשב בלקחי השואה". היא מוסיפה כי "העבודה של יד ושם כיום
מהווה בסיס לזיכרון שיעוצב בעתיד, ועלינו לבחון לאן לנתב אותו כאשר
לא יהיו ניצולים".
זיכרון
השואה בעולם שאין בו עוד ניצולים הוא אתגר גם בעיניה של בילי:
"הסיפורים והעדויות יהיו המקור שממנו ילמדו הדורות על אודות השואה,
והחוויה הקולקטיבית תסתמך רק עליהם. יהיה צורך להשקיע מחשבה רבה כיצד
לא לאבד את החוויה הרגשית של מי שחווה זאת באמת". מלבד זאת היא סבורה
כי "במאה ה-21 ידברו הרבה יותר על המשמעויות המוסריות וההומניות של
השואה היהודית לעולם היהודי ולכלל העולם, על הלקחים שיש ללמוד לטובת
האנושות כולה ועל המאבק באנטישמיות שמתחילה להרים ראש באותן הארצות
ששיתפו פעולה עם הנאצים".
דנה
עזריאלי מוסיפה בעניין האנטישמיות: "אסור לשכוח כיצד אנשים הלכו
בעקבות מנהיג שלילי, ואם תופעה שלילית מתרחשת במדינה מסוימת, למשל
האנטישמיות המתחדשת, אסור לשתוק כי השתיקה הייתה חלק ניכר מהבעיה".
לדעתה של דנה ראוי כי זיכרון השואה במאה ה-21 ייתן מקום מיוחד
לסיפורים האישיים של הנספים ושל השורדים: "חשוב להבין שכולם היו בני
אדם שונים זה מזה ולא מסה של אנשים – לכל אדם אופי ותחביבים שונים,
כל אדם היה נפרד, עולם ומלואו, ולכן צריך להדגיש את היחיד".
חיים
מקווה כי במאה ה-21 יהיה זיכרון השואה "זיכרון היסטורי חשוב בתולדות
העם היהודי ולא פחות חשוב - משמעותי לחברה העולמית בלמידת מקומה
והתנהגותה של התרבות העולמית באותן שנים".
יד
ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות |
