שיקום החיים היהודיים במחנות העקורים

חזרה

בסוף 1945 כ-55,000 יהודים – ניצולי מחנות לעבודת כפייה, מחנות ריכוז, מחנות השמדה וצעדות מוות – לא רצו או לא יכלו לשוב לבתיהם. רובם התאספו במחנות העקורים באזורי הכיבוש של בעלות הברית בגרמניה ובאוסטריה, ועד מהרה הצטרפו אליהם פליטים שברחו ממזרח אירופה בעזרת תנועת הבריחה. בסוף 1946 הוערך מספר העקורים היהודים בכ-250,000 נפש – בעיקר רווקים ורווקות אך גם משפחות וילדים. עקורים אלו התאחדו כבר ביוני 1945בקבוצה בשם העברי "שארית הפלֵטה". היו להם מודעות קולקטיבית ומטרה דחופה - להגר מאירופה ולהתיישב בארץ ישראל - אבל רבים מהם היגרו לארצות הברית ולארצות אחרות.

אף שמחנות העקורים היו בשליטת רשויות צבא בעלות הברית, הופקד הטיפול בעקורים בידי האו"ם, והוא סיפק את צורכי הקיום הבסיסיים והיה סוכנות התיאום והפיקוח הראשית של סוכנויות הסעד שאינן ממשלתיות. הג'וינט - בראשות מנהלו האירופי ג'וזף ג' שוורץ - שלח ביוני 1945 את צוותו הראשון למחנות העקורים שניהלו האמריקנים. באוגוסט 1945 זכו פעולות הג'וינט להכרה והורחבו. באזור שהיה בשליטת הבריטים עסקה יחידת סעד יהודית, במימון יהודי בריטניה, בפעולות רווחה. במחנות העקורים פעלו גם שליחים של הבריגדה היהודית, תנועות נוער יהודיות וארגוני התיישבות חקלאית מפלשתינה ומשלחת של הסוכנות היהודית בראשות חיים יחיל.

האתגרים בשיקום הניצולים היו אדירים, אך מתנדבים מסורים ובעלי תושייה פעלו ללא לאות לתת מענה לצרכים החומריים, הרגשיים והרוחניים שלהם אף שגם מאמציהם של הניצולים עצמם היו גדולים. נוסף על חפצים חיוניים לעריכת טקסי נישואים, שלח הג'וינט לפליטים תפילין, מזוזות, ספרי תורה, ספרי קודש ומילונים בעברית כדי שיוכלו להצית מחדש את החיים היהודיים שכמעט הושמדו בשואה.

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה  ©2004 כל הזכויות שמורות