קולו של היחיד

המוזאון החדש לתולדות השואה

מאת לאה גולדשטיין

• היישר אל הלב

בטקס היסטורי בהשתתפות ראשי מדינות, ניצולים ותומכי יד ושם ייפתח המוזאון החדש ביד ושם ב-15-16 במרס, בחסותו ובנוכחותו של נשיא המדינה משה קצב. המוזאון החדש יהיה שיאה של תכנית הפיתוח הרב שנתית של יד ושם. הקמתו ארכה כ-10 שנים, ובה שולבו מיטב המומחים והמשאבים ומגוון אמצעי תצוגה כדי להמשיך ולקיים את זיכרון השואה גם במאה ה-21.

שטחו של המוזאון החדש לתולדות השואה הוא כ-4,200 מטר מרובע, ורובו בנוי מתחת לפני הקרקע. המוזאון יהיה רב תחומי ובין-תחומי בעת ובעונה אחת, ויוצגו בו חפצים מקוריים, מסמכים, עדויות, סרטים, יצירות ספרות, יומנים, מכתבים ויצירות אמנות גם יחד. השילוב של כל אמצעי הביטוי האישיים הללו מאפשר למבקר לספוג ולקלוט את שפע המידע באמצעות חוויה חושית רב ממדית.

לרגל אירועי הפתיחה התבקשו יושב ראש הנהלת יד ושם והאוצר הראשי של המוזאון החדש לתולדות השואה אבנר שלו, וכן מנהלת אגף המוזאונים והאוצרת האחראית של המוזאון יהודית ענבר לומר דברים על בנייתו של מוזאון ייחודי זה ועל תפקידו בשמירה על זיכרון השואה והנחלתו.

נקודת מבט יהודית ייחודית

המוזאון החדש – המוזאון של העם היהודי ושל מדינת ישראל - מציג את השואה בעיקר מנקודת המבט של היהודים. "היהודים יהיו בו הנושאים ולא האובייקטים שבידי הנאצים, שכן אי אפשר להבין את השואה ואת משמעותה בלי ללמוד על מי שהושפעו ממנה יותר מכול: הקרבנות והניצולים היהודים", אומר אבנר שלו. מהפרק הראשון במוזאון – העולם היהודי שהיה קיים באירופה לפני המלחמה – ועד האפילוג – כתבי יד של נספים ושל ניצולים – המוצגים, הכתובים וחפצי האמנות של הקרבנות מספרים את סיפור השואה מנקודת מבט יהודית ייחודית.

יהודית ענבר מסבירה: "רוב המסמכים וקטעי הסרטים מאותה התקופה הגיעו ממקורות גרמניים רשמיים, והיהודי מוצג בהם דרך עיני הרוצח - יצור מבוזה ומושפל, תת-אדם. מחומרים אלו אי אפשר להבין את נקודת הראות של היהודים. לפיכך הוחלט להציג את הסיפור הנאצי דרך תצלומים ומסמכים אלו בסיפור המסגרת אבל לצורך הסיפור היהודי לחפש חומרים אחרים. החיפוש נעשה בסיוע הצוות המסור והמנוסה של אגף המוזאונים, והוא תרם רבות להקמת התערוכה במוזאון".

קולו של היחיד

"נקודת הראות של היחיד היא מרכיב חשוב במוזאון החדש", מסביר שלו, "ככל שהמבקר יתקדם בסיפור המסופר במוזאון, תדגיש התצוגה את הסיפורים האנושיים והאישיים של היהודים באירופה באותן שנים נוראות".

ענבר ממשיכה: "היות שהיהודי היה הקרבן ורוב היהודים נרצחו, הרי קשה מאוד למצוא חומרים שמספרים את סיפורם. כמעט כל רכושם נשדד, והחומר שנותר הוא 'אנטי-חומר' מבחינה מוזאונית, שכן הוא אינו חזותי ואינו מרשים. דבר זה בלט במיוחד ליד החומרים הנאציים הרבים שנשארו". לפיכך האמצעי החשוב והייחודי ביותר שמבקש להציג את הקול היהודי הוא אמצעי סמלי, ולכן שולב בתצוגה המוזאונית היכל השמות שבו נמצאים דפי העד והתמונות של הנספים, והוא חלק בסיפור השואה. "אמצעי חזותי אחר הוא מקומם בתצוגה של סיפורים אישיים. לאורך המוזאון מסופרים כ-90 סיפורים אישיים קצרים, מלווים בפרטים האישיים, בתמונות, בחפץ אישי של הנספה (לעתים אפילו כפתור בגד), בציור שצייר, בציטוט מדבריו ובדברים שכתב", מציינת ענבר.

חביבה פלד-כרמלי, האוצרת הבכירה לחפצים, ונינה שפרינגר-אהרוני, אוצרת התצלומים והסרטים, אספו את כל החומר שיכול לעזור בבניית תמונה שלמה יותר של הקרבן היחיד. סיפוריהם של הקרבנות נכתבים בכתיבה אינטימית ואנושית יותר, ועניינם לא רק מנהיגים ואישים ידועים אלא גם גברים, נשים וילדים רגילים בני גילים שונים וממקומות שונים שרובם נספו. סיפורים אלו מצליחים להסביר כיצד הם ראו והבינו את מה שאירע ואת הדברים הנוראים שחוו. ענבר מציינת שגם במודל המתאר את תהליך הרצח באושוויץ שיוצג במוזאון, נתן האמן ביטוי אינדיווידואלי ל-3,000 הדמויות המוצגות.

המוזאון גם משתמש בחפצים מקוריים כדי לתת למבקרים רושם של העולם שהיה קיים בתקופה ההיא. מיד לאחר התחלת הנרטיב למשל יוכלו המבקרים להיכנס לחדר משוחזר של משפחה יהודית בגרמניה בשנות ה-30. "הואיל ולא היה לנו חדר של משפחה מסוימת", מסבירה ענבר, "בנינו חדר מחפצים מקוריים של הרבה משפחות".

אחד העקרונות בתכנון המוזאון החדש היה שילוב מדיה בתצוגה, ולכן יהיו במוזאון קרוב ל-100 מסכים שעליהם יוקרנו קטעי וידאו מתקופת השואה ומלפניה, עדויות ניצולים, מפות וסרטונים שהופקו במיוחד למוזאון.

מיטות קומות מקוריות מצריף אסירים באושוויץ שיוצגו במוזאון החדש לתולדות השואה

הבנת האירועים

"הסיפורים האישיים מסייעים למבקר להפנים את הסבל האנושי שגרמו האירועים", אומר שלו, "ונוסף על כך הם מעמיקים גם את ההבנה של מה שהתרחש בתקופת השואה ושל ההתמודדות עם התופעות יוצאות הדופן והבלתי נתפסות שהיו בה". כך התופעות הכלליות מומחשות ומועצמות בעזרת דוגמאות של סיפורים אישיים.

ענבר מסבירה: "בסוף המלחמה למשל, בעת שצבאות הנאצים החלו לסגת, הוציאו הגרמנים את הקרבנות האחרונים ששרדו במחנות לצעדות המוות. בתחילת המסע הם היו תשושים וחולים, ובמהלכו מתו אלפים מהם, לעתים רק שבועות או ימים לפני השחרור. כדי לסייע למבקרים להבין את החוויה הנוראה, יתמקד המוזאון בצעדת מוות אחת שהחלה בקבוצה של 1,000 נשים. במסען הקשה הן פגשו את המקומיים - לעתים הם סייעו להן, אך על פי רוב הם צפו בהן בשתיקה או גרוע מכך, השתתפו ברצח עשרות או מאות מהן. בתצוגה יהיו שמותיהן של הנשים, שמות המקומות שעברו בהם, תצלומים שלהן בצד עדויותיהן וחפצים שנותרו מהצעדה. מעבר זה מהסיפור האישי לסיפור הכללי ובחזרה לסיפור האישי ממקד את המבקרים בקרבנות יחידים וגורם להם להבין את החוויות המזעזעות שחוו".

"זה סוד כוחו של המוזאון החדש - יכולתו לעורר אהדה, הזדהות וחמלה לקרבנות השואה", מוסיף שלו.

אדריכלות ועיצוב

על פי האתגר שהותווה בתכנית הפיתוח של יד ושם - לשמר את האופי של הר הזיכרון ושל הנוף הטבעי ואת חשיבותו של אוהל יזכור, מוקד ההנצחה המרכזי באתר - תכנן האדריכל בעל השם העולמי משה ספדיה מבנה משולש דמוי מנסרה החודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר, ושני קצוותיו פורצים לאוויר הפתוח. "הצורה המשולשת של המבנה נבחרה כדי לתמוך בלחץ האדמה מעל המנסרה תוך הכנסת אור יום מלמעלה דרך פס זכוכית של 200 מטרים לאורך הגג", מסביר ספדיה.

רעיון אחר שעמד בבסיסו של תכנון המוזאון היה יצירת מסלול על פי סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף, כלומר מסלול המבקר סגור ומוכתב על פי הנרטיב המתפתח. לפיכך תכנן ספדיה ציר הליכה מרכזי ובשני צדיו אולמות תצוגה. בין אולמות התצוגה נפתחו שברים - שקעים ברוחבה של רצפת המנסרה - המהווים מעצור פיזי אך שומרים על קשר ראייה של המבקר עם שני קצות המנסרה. השברים, פרי עבודתה של מעצבת המוזאון דורית הראל מחברת דורית הראל מעצבים בע"מ, מסמלים נקודות תפנית במהלך האירועים ההיסטוריים, ומוצגים בהם פריטים שהם הד לאירועים מתקופת השואה. שברים אלו מציינים ראשי פרקים של הנרטיב המוזאוני המתפתח.

בניית המוזאון החדש מהווה אתגר ששותפים לו גורמים רבים כמו חברת תפנית וינד וחברת מנרב. האחראי לתיאום כל מערך הבנייה הוא מנכ"ל יד ושם ישי עמרמי, ולצדו פועלת בהתנדבות ועדת הבנייה בראשותו של חיים אלון.

חוויה רב חושית

עם המידע שניתן למבקרים שילבה דורית הראל גם ממד חושי, והוא מעניק למבקרים רושם כללי של הזמן, של המקום ושל האווירה בימי השואה. סידור ייחודי, חללים בגבהים שונים ועוצמות תאורה שונות מדגישים נקודות מרכזיות בסיפור המתגלה. למשל, כדי לממש את תפיסת אוצרי המוזאון באשר לאופן הצגת גטו ורשה, נבנתה תצוגה אחת שהיא שחזור סמלי של רחוב לשנו בגטו, והמבקרים צועדים בה על אבני ריצוף מקוריות, מוקפים במראות ובצלילים של הרחוב - חפצים אישיים, קטעי סרטים, תמונות מוגדלות מאותה התקופה ופנסי תאורה מקוריים.

בעת תכנון הבניין עצמו יוחדה תשומת לב גם לתצוגה הרב חושית בפנים. ספדיה מסביר: "מתכנני המוזאון ביקשו שהוא לא יהיה קודר. פס הזכוכית בגג מאפשר לקרני אור יום לחדור ולהוות ניגוד לאזורים חשוכים יותר הדרושים למצגות במדיות אלקטרוניות. האור בגלריות נכנס דרך צוהרי גג - בכל גלריה מידת השקיפות של הזכוכית תואמת למידת האור הדרושה לכל מוצג".

אמנות ווידאו ארט

"האמנות היא אמצעי חשוב לביטוי העולם האישי, הפנימי והרב ממדי של הקרבנות, ובד בבד היא שפה שמספרת את הסיפור ההיסטורי", מסביר שלו. ענבר מוסיפה: "אמנות מטבעה יוצרת חוויה רגשית, לכן הערך של יצירת אמנות במוזאון היסטורי אינו רק בתיעוד אלא גם בהיבט הרגשי שמעצים את החוויה".

האוצרת בכירה לאמנות יהודית שן-דר שילבה יצירות אמנות כך שיהיו חלק בלתי נפרד מהתצוגה במוזאון. בעת ההתמודדות עם עיצוב הפרק הפותח של המוזאון המציג את העולם היהודי לפני השואה, הציעה דורית הראל להשתמש במצגת אור-קולית בלבד שתוקרן על קיר של 13 מטר המהווה את המשולש המזרחי של מבנה המוזאון. יועץ המדיה של המוזאון החדש בוריס מפציר פיתח את הרעיון והציע לפנות לאמן שייצור יצירת אמנות – וידאו ארט. האמנית בעלת השם העולמי מיכל רובנר יצרה מיצג וידאו ארט המבוסס על חומרים מקוריים בלבד. היצירה תהיה מסע לתוך עולם שהיה ואיננו ותתאר חיי יום-יום יהודיים דינמיים ותוססים בחברה ובמקום שחיו בהם היהודים. הקושי העיקרי שהיה על רובנר להתגבר עליו הוא שכמעט שאין בנמצא סרטים המתעדים את חיי היהודים בתקופה שלפני השואה, והחומרים שנמצאו רובם סרטונים ביתיים שאיכותם הטכנית ירודה. "האתגר היה ליצור בנייה מחדש של סביבת חיים, לקחת את אותם קטעי סרטים ולהמס את המסגרות לתוך הרקע, כפי שהם, היהודים, היו חלק אינטגרלי ברקמת החיים", מציינת רובנר.

האפילוג של המוזאון יהיה יצירת הווידאו ארט של אורי צייג, והוא יתבסס על כתבי יד - יומנים, מכתבים ורשימות - מתקופת השואה ושל ניצולי שואה. בפינת החדר יוצג "אלבום וירטואלי" מתדפדף, ובו מקבץ רחב יריעה של תצלומי כתבי יד מקוריים מהתקופה עצמה. על הקיר המזרחי של החדר יוקרנו אותיות רוחשות ומשתנות שיתגבשו למשפטים מוארים – הגיגים והרהורים שכתבו יהודים בתקופת השואה. "העבודה מסמלת את הרוח האנושית ששרדה אפילו בגיהינום", מסביר צייג.

היכל השמות החדש

בסוף הסיפור ההיסטורי נמצא היכל השמות - מאגר של דפי העד של מיליוני קרבנות השואה, יד זיכרון למי שנכחדו. בחדר נפרד המבקרים יכולים לערוך חיפושים במאגר המרכזי הממוחשב של שמות הקרבנות. האולם המרכזי של היכל השמות מורכב משני חרוטים: האחד פונה לשמים וגובהו 10 מטרים, והאחר חפור בסלע הטבעי ובסיסו מלא במים. המבקרים נכנסים לחלל מעגלי במפלס המרכזי בין שני החרוטים - גובהו 9 מטרים וקוטרו 11 מטרים. וכשהם עומדים על הרציף שבמפלס, הם יכולים לראות את החרוט העליון שעיצבה דורית הראל, ובו תצוגה של כ-600 תצלומים של קרבנות שואה וקטעים מדפי עד, ואת החרוט התחתון המנציח קרבנות עלומי שם. מסביבם ארון מדפים גדול ממדים, מעגלי ופתוח – מקום גניזה לדפי העד שנאספו עד כה ולדפי העד שטרם הוגשו – סך הכול מקום לשישה מיליון דפי עד.

אחרי יציאתם מהיכל השמות יעברו המבקרים לאפילוג ולמרפסת שממנה נשקף נופה של ירושלים. "יד ושם כולו תקווה שרגשות החמלה וההזדהות שיתעוררו אצל המבקרים

לא רק ייתנו לביקורם משמעות נוספת אלא גם יגבירו את מחויבותם האישית לערכי מוסר גבוהים יותר בחיי היום-יום שלהם", אומר שלו. "השואה אינה פרק סגור בהיסטוריה של העם היהודי אלא מרכיב בלתי נפרד בבניית תרבותו ובעיצוב קיומו. לפיכך הר הזיכרון בירושלים הוא בעת ובעונה אחת תמרור אזהרה מפני הרוע הקיצוני של העבר ומגדלור של תקווה לעתיד".

אלה מהתורמים המרכזיים למוזאון החדש: משפחת הארי וג'ודית וילף (ארצות הברית), משפחת ג'וזף ואליזבת וילף (ארצות הברית), פרנץ קרל הס (שווייץ), משפחת קראון (ארצות הברית), סול וגלוריה זילברצווייג (ארצות הברית), קרן הצדקה על שם ארצ'י שרמן (בריטניה), הקרן הצרפתית לזיכרון השואה (צרפת), צופיה, רחל ומרים לנדאו (ונצואלה), קרן קלור (בריטניה), ג'יאנו ומקס גלסמן (ארצות הברית), קרן הצדקה של משפחת וולפסון (בריטניה), אריה וג'קלין בקר (מקסיקו), קרן משפחת ברמן (ארצות הברית) ודוד ומלכה גורוז'ינסקי (מקסיקו). קרן קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד היא התורמת להקמת היכל השמות החדש.

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה  ©2004 כל הזכויות שמורות