גלגוליו של חקר השואה

כינוס חוקרים בין-לאומי

מאת ד"ר דוד זילברקלנג

היכן אנו עומדים היום – יותר מ-50 שנה מאז הקמת יד ושם וכמעט 60 שנה מסוף מלחמת העולם השנייה – במחקר השואה? כיצד התפתח המחקר ולאן פניו מועדות? בימים 21-24 בנובמבר 2004 התכנסו ביד ושם 33 חוקרים בעלי שם עולמי לדון בנושאים אלו בכינוס בין-לאומי בנושא "חקר השואה והקשריו" במכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם. הכינוס כולו - מההרצאה המרכזית הפותחת שבה קרא גרהרד ויינברג להיסטוריונים לבדוק את יחסי הגומלין בין ההיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם השנייה לשואה ועד דבריו המקיפים והמרגשים של ראול הילברג במושב הסיום – היה אוצר של תובנות נוקבות על המקורות, על ההתפתחות ועל המצב של מחקר השואה.

תחילת המחקר על השואה הייתה במחנות העקורים – בגביית עדויות ניצולים ובתיעוד ראשוני לאחר המלחמה, הסבירו זאב מנקוביץ', עדה שיין ורוני שטאובר. דליה עופר ורוברט רוזט בחנו כיצד שימשו עדויות של ניצולים מקור היסטורי מיד אחרי המלחמה ובשנים שאחריה. מקומן של עדויות של ניצולים במשפטים ובמחקרים שנעשו לאחר המלחמה היה שונה ממקומן במודעות הציבורית לשואה. סיפור השואה וסיפורם של היהודים נדחקו לשוליים הן במשפטי נירנברג הן במשפטים שנערכו לימים במערב גרמניה (דונלד בלוקסהם ורבקה ויטמן), ואילו במשפט אייכמן בירושלים עמדו עדויות של ניצולים במוקד המשפט (חנה יבלונקה).

בשנות ה-50 עדיין לא היה ברור לאילו כיוונים צריך מחקר השואה בישראל להתפתח או על מי לעשותו (בעז כהן). מחקר השואה בפולין (פליקס טייך וישראל גוטמן), בברית המועצות, במדינות הבלטיות וברוסיה (יצחק ארד ופאוול פוליאן) התפתח במיוחד לאחר קריסת הקומוניזם, ועקב כך השתנתה בארצות אלו הבנת השואה.

מחקר השואה במערב אירופה התפתח בדרכים שונות בכל מדינה והיה פועל יוצא של התפתחות המדינות ושל השקפתן החברתית והפוליטית. מהאדישות הכללית של היסטוריונים צרפתים לנושא (ז'ורז' בן שושן) ועד המחקר הרציני והמקצועי יותר שהתפתח בהולנד (אידו דה האן) וקריאת התגר על מיתוסים פופולריים על איטלקים בשואה שקרא המרכז לתיעוד יהדות בת זמננו במילנו (יעל נידם-אורביטו) – דומה כי מחקר השואה במערב אירופה עדיין פתוח למחקר. אפשר לומר כי מאז ראשית שנות ה-90 הייתה תפנית גדולה בארצות הללו לכיוון של מחקר ביקורתי יותר של העבר.

”הילברג: "מעבר למה שדמיינתי מעודי	יבלונקה: עדויות של ניצולים עמדו במוקד משפט אייכמן	”סזרני: "הרייך השלישי לא היה שותף לערכים של אוניברסיטת אוקספורד".
נידם-אורייבטו: קריאת התגר על מיתוסים פופולריים על איטלקים בשואה	בראונינג: התפתחות "הפתרון הסופי"	ויטמן: סיפוריהם של היהודים נדחקו לשוליים במשפטים של פושעי המלחמה הגרמניים.

הניתוח המבריק של דוד סזרני על ההיסטוריוגרפיה של השואה בבריטניה היה שיאן של הסקירות הלאומיות והאזוריות שהושמעו בכינוס. החוקר הדגים כיצד נכשלו היסטוריונים בריטים במשך עשרות שנים במתן התייחסות ראויה לאידאולוגיה הנאצית ולמדיניות הנאצית כלפי היהודים. אחת הסיבות שהמחקר הבריטי הראשוני לא דן במישרין באידאולוגיה הנאצית הייתה הסלידה שלו מהנאציזם, סלידה המעוגנת בליברליות הבריטית. או במילים של סזרני: "זו הייתה אחת הבעיות של הרייך השלישי. הוא לא היה שותף לערכים של אוניברסיטת אוקספורד".

לעומת זאת "אסכולת ירושלים" במחקר השואה, טען דן מכמן, מבוססת על אסכולת ירושלים של ההיסטוריה היהודית, והיא הדגישה גורמים כלכליים, חברתיים ופוליטיים של היסטוריה יהודית פנימית ואת תחושת האחדות של ההיסטוריה היהודית; בשל כך הוקדשה רק תשומת לב מוגבלת ל"חקר הרודפים" (הגרמנים ושותפיהם). מעניין לציין שדויד אנגל חיזק קו זה והדגים מה מועטה הייתה תרומתם של השואה ושל מחקר השואה להקניית תובנות בחקר התקופות המוקדמות של ההיסטוריה היהודית.

שיא אחר בכינוס היה המושב לרגל פרסום המהדורה העברית של ספרו החדש של כריסטופר בראונינג הדרך אל הפתרון הסופי (חלק בסדרה המקיפה של יד ושם תולדות השואה, ראו עמ' 13). בראונינג העריך הערכה בהירה ומשכנעת את התפתחות "הפתרון הסופי" – מתוך אופוריה של ניצחון בספטמבר-אוקטובר 1941 – ואת תפקידו של היטלר בתהליך קבלת ההחלטות לצד התרומה המכרעת של מגוון רחב של דרגים נמוכים יותר במדינה הנאצית לביצועו של מבצע הרצח. רוב הגרמנים הסכימו עם המלחמה הגזענית של הנאצים ועם האימפריאליזם הגזעני שלהם במזרח אירופה ולכן לא מחו על רצח היהודים. ואם היטלר לא ניסח פקודות, כיצד נדע מה היה תוכנן? "אם רוצים לדעת מה חשב היטלר, צריך לבדוק מה עשה הימלר [בתקופה  זו]", הסביר בראונינג.

הכינוס ננעל, כאמור, בסקירה המרתקת מפי ראול הילברג על ההתפתחות במחקר השואה, מהימים הראשונים של בחינת המסמכים הנאציים אשר הוצגו במשפטי נירנברג עד ימינו אנו. הרצאתו חשפה את הידע העצום שלו על מסמכים אלו ואת בקיאותו בהם. הילברג מחלק את 60 השנים של המחקר ושל הכתיבה על השואה לשלוש תקופות, ואת התקופה הנוכחית כינה "תקופת הבַשלות": "[היום] אתה מבין עם מה עליך להתמודד, אתה מבין את ההקשר". אולם על אף כל הידוע לנו, לעולם תהיה זו תמונה חלקית בלבד של השואה. ובכל זאת הילברג הביע שביעות רצון מהיקף מחקר השואה הנעשה כיום: "זה מעבר למה שדמיינתי מעודי", הוא אמר. והלוואי שיהיה זה מקור עידוד לכולנו.

הכינוס התקיים בתמיכתו האדיבה של מרכז גרטנר לכינוסים בין-לאומיים בנושא השואה.

הכותב הוא העורך הראשי של יד ושם – קובץ מחקרים.

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה  ©2004 כל הזכויות שמורות