|
עוד לא הכול סופר...
הדרך אל ההשמדה
מאת
לאה גולדשטיין
כריסטופר ר' בראונינג,
הדרך אל הפתרון הסופי: התפתחות המדיניות הנאצית כלפי
היהודים - ספטמבר 1939-מרס 1942
בהשתתפות יורגן מתיאוס, 2004, 544 עמ', 71 ש"ח
בשנתיים שמסתיו 1939 עד סתיו 1941 הלכה מדיניות הנאצים כלפי היהודים
והחמירה והייתה ממדיניות טרום מלחמה של הגירה כפויה למדיניות של
"הפתרון הסופי" – ניסיון לרצוח בשיטתיות את כל היהודים שיתפסו
הגרמנים, עד האחרון שבהם. הרצח ההמוני של יהודי ברית המועצות החל כבר
בסוף קיץ 1941, ורק שישה חודשים אחרי כן היה המשטר הנאצי מוכן להתחיל
במימוש מדיניות זו בכל רחבי האימפריה האירופית ובאזורים הנתונים
להשפעתו.
המחקר על אותם 30 חודשים – מספטמבר 1939 ועד מרס 1942 – חשוב מאוד
להבנת תחילתו של "הפתרון הסופי", והוא הגרעין של הספר הדרך אל
הפתרון הסופי. ספר זה פורסם
בסדרה רחבת היריעה תולדות השואה, והוא אחד משלושה כרכים
שיבחנו את התפתחות מדיניות הנאצים כלפי היהודים. (שני הכרכים האחרים
יתמקדו בשנים שלפני המלחמה ובמימוש "הפתרון הסופי") הספר זכה השנה
בפרס הארצי לספר היהודי בנושא השואה מטעם מועצת הספרים היהודית
בארצות הברית.
מדיניות הנאצים כלפי היהודים התפתחה בסדרה של "פתרונות סופיים"
שמטרתם הייתה "לנקות" תחילה את גרמניה מיהודים באמצעות הגירה ולאחר
מכן את אירופה באמצעות גירוש.
האובססיה של היטלר בעניין היהודים הבטיחה שהנאצים לא ירפו ממשימתם.
אף מנהיג נאצי אחד לא יכול להתקדם אם לא התייחס לשאלה היהודית במידת
הרצינות שהתייחס אליה היטלר. המחויבות למצוא "פתרון סופי" כלשהו
חלחלה לכל שכבות המשטר – נאמנים אומרי הן, מומחים להשבחת הגזע,
מומחים לתכנון, טכנאים ופוליטיקאים – ורבים מתושבי גרמניה תמכו בה
תמיכה פעילה או סבילה.
בהשפעת הנאצים נהפכו יהודי פולין במהירות לשם נרדף ל"נסיבות קשות" -
מחלות, צפיפות, סחר בשוק השחור, זוהמה ורעב – והפתרון להן היה גירוש
המוני. בשנת 1941 היו היהודים בתחומי ברית המועצות למילה נרדפת
לבולשביזם, לאיום אסיאתי ולהתנגדות פרטיזנית במלחמת הכול-או-לא כלום
בין יריבים מרים שתהום של גזע ושל אידאולוגיה פעורה ביניהם. בקיץ
1941, בזמן המלחמה בברית המועצות, התרחש המעבר החד מהיעלמות מזדמנת
של יהודים לרצח המוני ומהיר.
מדיניות הגזע הנאצית הייתה רדיקלית יותר בד בבד עם שיאי ההצלחה של
צבא גרמניה - אופוריית הניצחון עודדה את היטלר וחיזקה את גאוותו,
והוא העז להקצין את מדיניותו עוד ועוד. עם התחזקות "מלחמת ההשמדה"
בברית המועצות והתחזקות השאיפה לכבוש את אירופה כולה נפלו גם המחיצות
האחרונות. היסוסיו האחרונים של היטלר – להמתין עד לאחר המלחמה –
נגוזו בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר, עם הכיבוש הצבאי הגדול שהבטיח
ניצחון מהיר. בחמשת השבועות מ-18 בספטמבר עד 25 באוקטובר 1941 התרחשו
האירועים במהירות. היטלר הפך על פיה את החלטתו הראשונה שלא להתיר
גירוש יהודים מהרייך השלישי עד לאחר המלחמה. האתרים הראשונים שהיו
עתידים לשמש מחנות השמדה נבחרו, החלה בדיקה של שיטות הריגה באמצעות
גז רעיל, נאסרה הגירת יהודים מהרייך השלישי, ו-11 המשלוחים הראשונים
של יהודים יצאו מלודז', תחנת מעבר זמנית. החזון של "הפתרון הסופי"
התגבש במוחם של המנהיגים הנאצים והחל לקרום עור וגידים. בעיצומו של
רצח המוני של מיליוני יהודים ושל לא יהודים בברית המועצות, לא נחרדו
עוד אזרחים גרמנים מן השורה מהרעיון של החלת "הפתרון הסופי" של היטלר
גם על יהודי אירופה כולה.
שרשרת הניצחונות הצבאיים של גרמניה פסקה לפתע בסוף אוקטובר. מזג
אוויר קשה, כבישים משובשים, מחסור באספקה, עייפות החיילים והתנגדות
עיקשת של שרידי הצבא האדום עצרו את הוורמכט. הדרך למוסקווה נחסמה.
אולם שפל צבאי זה הגיע מאוחר מדי בעבור יהודי אירופה. ברית המועצות
ניצלה, אך לא יהודי אירופה. עתה היו הנאצים מחויבים לתכנית של רצח
המוני. אמנם היא נהגתה בזמנים של שיכרון הניצחון, אך היה עליהם לממשה
בזמנים של מפלה. מעתה ייאחז היטלר בזעם בחזון ה-Lebensraum
(מרחב מחיה) ו"הפתרון הסופי" שגיבש בסתיו 1941. חזון זה הביא תחילה
לידי השמדת יהודי אירופה ולאחר מכן לידי נפילת גרמניה הנאצית כולה.
ועוד חדש על המדף...
מריאן אפלבאום, בחזרה לגטו ורשה – התקוממות האיגוד הצבאי היהודי,
2004, כ-310 עמ', 63 ש"ח
מריאן אפלבאום שקד על איסוף העדויות, הזיכרונות והמסמכים המעטים
ששרדו בגטו ורשה והשתדל להרכיב על פיהם את סיפורו של האיגוד הצבאי
היהודי (ZZW)
ומאבקו.
מיכל
אונגר, לודז' – אחרון הגטאות בפולין, 2004, 600 עמ', 63 ש"ח
במלאות 60 שנה לחיסול הגטו בלודז' - הגטו האחרון על אדמת פולין -
הספר מתעד באמצעות מאות מסמכים ועדויות את החיים בגטו מהקמתו ועד
חיסולו, והוא מבוסס על מחקר מקיף.
ישראל דה בנדטי, שנים של זעם ותקווה: 1938-1949 – נעורים והתבגרות
באיטליה הפשיסטית, יד ושם, יד יערי ומורשת, 2004, 160 עמ', 55
ש"ח
סיפורו של צעיר יליד פררה מהיום שבו נכנס לתוקפו הסכם הפסקת האש בין
איטליה לבעלות הברית. המחבר בן ה-16 קיווה שבזאת תמו שנות האפלה
והאפליה, אך עד מהרה נכזבה תקוותו – הגרמנים כבשו את איטליה, הוא
נכלא בבית הסוהר בעירו ולאחר מכן הסתתר בזהות שאולה בפירנצה ובכפרים
שבסביבתה עד תום המלחמה.
יעקב
צים,
שברים ואור,
2004, 216 עמ', 55 ש"ח
יעקב
צים, בן העיר סוסנוביץ' שבפולין, למד בצעירותו ציור ורישום, וכישרון
זה היה לו לקרש הצלה בימי האימה של הכיבוש הגרמני - בגטו ובמחנות
אננברג, בלכהמר ובוכנוולד. בספרו יעקב צים מתאר את קורותיו בשואה –
הוא ידע שברים רבים אך גם אור, האור של האופטימיות ושל הנחישות.
|
