לוגו מגזין יד שם
אומנות חינוך ידידי יד ושם חדשות
       
 

מדליקי המשואות תשס"ג
 

דוד (יורק)פלונסקי דניז סיקירסקי אדית דרורי אפרים אגמון הלה שיפר-רופאייזן ראובן דפני
 דוד (יורק)פלונסקי

דניז סיקירסקי

אדית דרורי אפרים אגמון

הלה שיפר-רופאייזן

ראובן דפני

 ראובן דפני

ראובן דפני נולד ב- 1913 בזגרב שביוגוסלוויה. הוא היה חבר בתנועה ציונית. כשהיה בן ארבע עשרה עברה המשפחה לווינה. באוסטריה נחשף דפני בפעם הראשונה לאנטישמיות וזיקתו לציונות התחזקה. הוא החל ללמוד בבית ספר יהודי ולמד עברית כדי לעלות ארצה ולהתיישב בה. ב- 1936 עלה ראובן בגפו לארץ ישראל והיה ממייסדי קיבוץ עין גב. בינואר 1940 התגייס לצבא הבריטי, שם הוטל עליו להקים את המדור היוגוסלווי שיעסוק בקשר עם הפרטיזנים.

ראובן דפני (מימין) בטרמפ על עגלה מאחורי קווי האויב באירופה

ראובן דפני (מימין) בטרמפ על עגלה מאחורי קווי האויב באירופה

ראובן פגש את היחידה הארץ ישראלית שהייתה אמורה לצנוח מעבר לקווי האויב, להציל יהודים ולהבריחם ארצה והצטרף לשורותיה. כמו חנה סנש וחבריה הוא נשלח לבית הספר לצניחה ברמת דוד ולאחר אימון קצר נלקח לקהיר ומשם לבארי שבאיטליה. בחצות הלילה, ב- 13 במרס 1944, צנחו ביוגוסלוויה חנה סנש, יונה רוזן, אבא ברדיצ'ב וראובן דפני חנה סנש ויונה רוזן כדי לעבור להונגריה ואבא ברדיצ'ב כדי להגיע לרומניה; ראובן דפני נשאר ביוגוסלוויה, שם היה אמור לקבל יהודים ולהעבירם לאיטליה. ביוגוסלוויה צנח ראובן ראשון, ואחריו חבריו האחרים, והפרטיזנים שחיכו להם הובילום לאחד הכפרים. לאחר צעדה של של כמה ימים הם הגיעו למפקדה הצבאית של הפרטיזנים, ראובן וחנה סנש נפגשו עם גנרל רוזמן, והוא שלח אותם לפרטיזנים הקרואטים. הם צעדו עוד שנים עשר ימים בליווי צמוד לשטח הקרואטי ונשארו שם כשלושה חודשים, ושם הצטרפו אליהם שני יהודים מהשומר הצעיר, חייל צרפתי וצעירה נוצרייה שהתחלפה בזהותה עם חנה סנש.

ב- 9 ביוני 1944 חצו חנה סנש ושלושת הבחורים את הגבול להונגריה. היא סיכמה עם ראובן שימתין לה שלושה שבועות במקום היציאה, ואם לא תגיע עד אז, יידע שנתפסה. ראובן חיכה לה שישה שבועות ביוגוסלוויה, ובעזרת הפרטיזנים מילטו עשרות יהודים. במפקדה בארץ התקבלה הידיעה על לכידתה של חנה סנש. חנה עונתה, נשפטה והוצאה להורג ב- 7 בנובמבר 1944.

לאחר הפרשה חזר דפני לקהיר וביקש להצטרף לבריגדה היהודית. פגישה מקרית באיטליה עם אחד מאחיו ששירת שם בצבא ארצות הברית גילתה לו את גורל משפחתו אביו ואחיו הבכור ניצלו ולאחר שהייה במחנה פליטים באיטליה עלו לארץ. ראובן עלה אחריהם, ועם חזרתו לישראל נודע לו כי אמו נרצחה עוד ב- 1941.

ראובן חזר לקיבוץ, עסק בגיוס כספים לרכישת נשק ולאחר מכן עבד בשירות הדיפלומטי של משרד החוץ קונסול כללי בלוס אנג'לס ושגריר בכמה מדינות. בשנים 1995-1982 שימש סגן יושב ראש הנהלת יד ושם. לראובן שני ילדים ושתי נכדות, והוא מתגורר כיום עם בת זוגו נאוה בירושלים.

 

לינקים

יום השואה והגבורה 2003

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה  ©2004 כל הזכויות שמורות

תוכן ענינים
 

התנגדות יהודית בשואה:

בסימן 60 שנה למרד גטו ורשה

 

מאבק לחיים ולכבוד:

המרד בגטו ורשה

 

חטיפה מהמנזר באישון לילה: 

הצלת ילדות יהודיות בבלגיה

 

חינוך 

מגדירים מחדש "התנגדות יהודית":

גישה חינוכית מתפתחת

 

על סף עידן חדש: 

יד ושם מציין יובל להיווסדו

 

עניין של זמן: 

כתיבה היסטורית על

ההתנגדות היהודית

 

אמנות

העט והחרב:

האמן והפרטיזן היהודי

אלכנסדר בוגן

 

מדליקי המשואות תשס"ג

 

חדשות

 

ידידים ותומכים ברחבי העולם

 

תכנית אירועי יום הזיכרון ביד ושם

 

צור קשר דף הבית של המגזין לאתר מגזין באנגלית