|
מאבק לחיים וכבוד
המרד בגטו ורשה
מאת שחר לוין
היום, שישים
שנה לאחר שפרץ, מרד גטו ורשה טבוע בזיכרון הציבורי כאחד הסמלים
האולטימטיביים להתנגדות היהודים בשואה.
לאחר שכבשו
הגרמנים את ורשה בספטמבר 1939, ניחתו על 375,000 יהודי ורשה עבודות
בכפייה, גזל, התקפות אכזריות וחקיקה אנטי-יהודית בוטה. יהודי ורשה רוכזו
בגטו ברובע היהודי בצפון העיר, וב- 16 בנובמבר נסגרו שעריו. עם יהודי ורשה
הועברו לגטו גם יהודים מאזורים הסמוכים, ומספר האנשים בו גדל ל- 445,000.
בתוך הגטו הסגור והמבוצר היו היהודים קרבנות של רעב ושל מחלות מידבקות;
אחד מתוך כל חמישה אנשים מת בין חומותיו. על אף החמרת התנאים עסקו
היהודים גם בפעילויות חינוך ותרבות.
במשך חודשים
פשטו הגרמנים על הגטו בלילות ורצחו יהודים רצח שרירותי וביולי 1942 ערכו
את הגירוש הגדול הראשון מהגטו.
עד 12 בספטמבר גורשו מהגטו
כ- 300,000 יהודים, כ- 254,000 מהם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
אף שנכשלו
הניסיונות הראשונים להקים מחתרת יהודית כוללת בגלל גל הגירוש הראשון,
חברו לארגון היהודי הלוחם (אי"ל) כל תנועות הנוער הפוליטיות האחרות בגטו
למעט תנועת בית"ר של הרוויזיוניסטים. תנועת בית"ר הקימה ארגון לוחם עצמאי
- איגוד צבאי יהודי (אצ"י). הגירושים מגטו ורשה התחדשו ב- 18 בינואר 1943. אי"ל עמד במבחן אש ראשון נגד הגרמנים בקרב רחוב בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.
כעבור ארבעה ימים פסק הגירוש, והיהודים ראו בכך סימן לחולשה של הגרמנים,
פועל יוצא של השימוש בכוח מזוין.
מיד לאחר מכן
נכנסו הלוחמים לשלב הכנה מזורז להתקוממות רבתי נגד הגרמנים. אי"ל הקים
עשרים ושתיים יחידות, יחידה לכל תנועת נוער. באי"ל היו חמש מאות לוחמים,
ובאצ"י מאתיים עד מאתיים וחמישים לוחמים.
ב- 19 באפריל
1943 החל החיסול הסופי של גטו ורשה. בזמן שרוב תושבי הגטו התחפרו
בבונקרים התת -קרקעיים שהוכנו מראש, תקפו הלוחמים, והמרד הראשון של
אוכלוסייה עירונית באירופה הכבושה פרץ. המורדים לחמו בגרמנים המופתעים
מלחמה עיקשת. לאחר שלושה ימים שינו הגרמנים את תגובתם והחלו להבעיר את
הגטו, בניין אחר בניין. הם השליכו רימונים לבונקרים, הזרימו לתוכם גז
מדמיע ובכך אילצו את הלוחמים לצאת ממקום מחבואם. חלק מהאנשים שיצאו
ממקומות המסתור נרצחו מיד.
לאחר קרב
פנים אל פנים נסוגו רוב לוחמי אי"ל למטות שלהם ברחוב מילא 18, וב- 8 במאי
נפל המטה בידי הגרמנים ורבים מהלוחמים נהרגו. ב- 16 במאי דיווח מפקד
ה-אס-אס והמשטרה יורגן שטרופ כי הלחימה הגיעה לסופה. עם זה מאות יהודים
הצליחו להמשיך להסתתר בבבונקרים התת-קרקעיים של הגטו או לעבור לצד הארי
של העיר.
|
"מה שעבר עלינו לא ניתן לתיאור במלים.
נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר [...] אני מרגיש שמתרחשים
דברים גדולים והדבר אותו העזנו לבצע ערכו רב ועצום [...] חלום חיי קם
והיה! ההגנה העצמית בגטו הפכה לעובדה. ההתנגדות היהודית המזוינת והנקמה
הפכו למעשה. הייתי עד ללוחמה מופלאה ומלאת גבורה של הלוחמים היהודים".
ממכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ'
גטו ורשה, 23 באפריל 1943 |
"כשאתם
קוראים את המכתב שלנו, אתם חושבים שאנחנו שבורים ברוחנו והגענו לייאוש.
אנו מסתכלים בהיגיון רק על הגורל הנורא. אנחנו יודעים שעשיתם הכול כדי
להציל אותנו. אנחנו גם יודעים שאתם חסרי אונים. קל יותר למות בידיעה
שיהיה עולם חופשי ושהארץ תהיה מולדת לעם היהודי".
ממכתב
ששלח ארצה חבר בתנועה החלוצית שהשתתף במרד גטו ורשה |
|