|
פרופ' ישראל גוטמן
נולד בוורשה בשנת 1923. היה חבר במחתרת היהודית בוורשה ובארגון היהודי
הלוחם בזמן מרד גטו ורשה. היה אסיר במחנות הריכוז מיידנק, אושוויץ
ומאוטהאוזן. בתום מלחמת העולם השנייה היה פעיל בארגון הנוער היהודי
והציוני באוסטריה ובאיטליה וייסד את קיבוץ אביב ב-Senta de Leuca
שבאיטליה. בשנת 1946 עלה לישראל והיה לחבר בקיבוץ להבות הבשן שם התגורר
עד לשנת 1971. ב-1961 העיד במשפט אייכמן.
פרופ'
ישראל גוטמן היה ממייסדי "מורשת" – בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ ובשלב
מאוחר יותר מונה למנהל הארגון. ב-1963 שימש עורך כתב העת ילקוט
מורשת.
ב-1975 קיבל את תואר הדוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית על
חיבורו "תנועת ההתנגדות והמרד המזויין של יהודי ורשה על רקע חיי הגטו
1939-1943". לאחר מכן התחיל את הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטה העברית
ובמסגרת זו הופקד על הקתדרה ע"ש ריטה ומקס הייבר לחקר השואה ותולדות
יהודי מזרח ומרכז אירופה; בין השנים 1985-1988 היה ראש המכון ליהדות
זמננו באוניברסיטה העברית.
ב-1989 ראתה אור "האנציקלופדיה של השואה" שהייתה אחד ממפעליו המרכזיים.
משנת 1991 פרופ' גוטמן הוא יועץ לממשלת פולין בעניינים יהודיים, יהדות
והנצחת השואה וכן הוא משמש חבר בהנהלת המוזיאון להנצחת השואה
בוושינגטון.
בין השנים 1993-1996 היה ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם,
ובין 1996-2000 היה ההיסטוריון הראשי של יד ושם. החל משנת 2000 פרופ'
גוטמן משמש יועץ אקדמי של יד ושם. הוא חבר במועצת יד ושם, בהנהלת המכון
הבין-לאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של יד ושם, ובמערכת יד ושם –
קובץ מחקרים.
עבודותיו של פרופ' ישראל גוטמן עוטרו בפרסים רבים ביניהם: פרס שלונסקי
לספרות, פרס יצחק שדה למחקר צבאי, פרס התאחדות יהודי פולין, פרס לנדאו
למדעים ולמחקר, ד"ר כבוד מטעם אוניברסיטת ורשה.
|