דבר יושב ראש מועצת יד ושם - יוסף (טומי) לפיד
|
|
בבר-מצווה
במרתף הבית בגטו בודאפשט (הגטו היחיד ששרד בכל היבשת) הרגשתי כחיה נרדפת,
אך גודל הקטסטרופה שפקד את יהודי אירופה התחוור לי רק אחרי שהצבא האדום
שיחרר אותנו מציפורני הנאצים. אז התחילה להגיע הביתה שארית הפליטה מן
המחנות. בין החוזרים הראשונים היה יהודי בשם הירשנהאוזר, עליו אמרו, כי
המסכן, מרוב סבל יצא מדעתו. מדוע? כי הוא מספר שבמחנה בשם אושוויץ בו הוחזק
בפולין, הגרמנים חנקו המוני יהודים בתאי גזים ואחר כך שרפו את גופותיהם.
לא, הירשנהאוזר לא השתגע, אלא שאנחנו לא ידענו. ואולי לא רצינו להאמין.
מימדי הזוועה הדחיקו את הדמיון. יש עד היום מיליוני אנשים ברחבי תבל שלא
יודעים או לא רוצים לדעת או שכחו או מתכחשים לשואה.
יד ושם קיים לא רק כדי לזכור, אלא גם כדי להזכיר.
יד
ושם
הוא
האתר האולטימטיבי לזכר הפשע הנתעב ביותר שבוצע בתולדות האנושות. היו כבר
בהיסטוריה השמדות עם. אבל השואה היא הג'נוסייד היחיד שבוצע כתעשיית מוות,
מתוך כוונה מוצהרת להכחיד עם. אנחנו ביד ושם מנציחים, בשם העם היהודי
ובתוכם 6 מיליון יהודים החיים בישראל, את זכרם של 6 מיליון יהודים שנספו
באירופה.
לא
היה בכוחם של הנאצים הגרמנים לרצוח מיליוני יהודים, ללא עזרתם הפעילה
והסבילה של בני עמים אחרים. רצח 6 מיליון יהודים פירושו 6 מיליון מעשי
רצח. כדי שזה יקרה לא היה די ברשעותם של הרשעים. דרושה היתה גם שתיקתם של
אזרחים שנהגו כשלשת הקופים: לא ראו, לא שמעו ולא הרימו קול.
"והשוחט שחט" כתב ביאליק אחרי פוגרום קישינב. אכן, השוחט שחט והשכן שתק.
יד ושם מוקדש לזכר קורבנות השואה. כעדות למה שאדם מסוגל לעולל לאדם, מי
במעשיו ומי בשתיקתו.
יוסף (טומי)
לפיד
יו"ר מועצת יד ושם
יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות