סיפורו של קרול דויטש והתנ"ך

בתו של קרול דויטש, אינגריד, שרדה במלחמה עם סבתה, רגינה בראונשטיין, במסתור אצל משפחה קתולית בצפון-מזרח בלגיה. לאחר השחרור נודע לרגינה ולנכדתה שפלה וקרול דוישט גורשו בספטמבר 1943 ממכלן לאושוויץ, שם נרצחה פלה. קרול הועבר לזקסנהאוזן ומשם לבוכנוולד, שם נספה בדצמבר 1944.

כאשר שבו אינגריד ורגינה לביתן שבאנטוורפן, בתחילת 1945, גילו שהנאצים החרימו את רהיטיהן ואת דברי הערך שלהן. רק חפץ אחד ניצל באורח פלא: קופסת עץ גדולה, מעוצבת בקפידה ומעוטרת במגן דוד ובמנורת שבעת הקנים. בקופסה היה אוסף איורים תנ"כיים, עליהם עמל האמן קרול דויטש בין השנים 1941 ו-1942. בעודו נתון תחת עוצר ורדיפות, יצר האמן יצירה שמצהירה בגאווה על זהותו היהודית – מורשת אותה הקדיש לבתו הקטנה. ב-99 ציורי הגואש המרשימים מתוארים מחזות תנ"כיים באיקונוגרפיה וצבעוניות ייחודיות, באופן המשקף את ישירותו ומקוריותו של האמן. הציורים משלבים עיצוב בסגנון ה"אר-נובו" עם השפעות סגנוניות של אסכולת בצלאל, הד לביקורו של דויטש בארץ ישראל בשנת 1936.

ציורי התנ"ך של קרול דויטש שנמסרו לבתו לאחר מותו מפגינים חיוניות יוצאת דופן ומהווים ביטוי עז של עמידה מול הנאציזם. מורשתו האינטימית והאינטלקטואלית של האב לבתו הוענקה ליד ושם ומוצגת במוזיאון יד ושם לאמנות השואה, וכך הופכת לחלק מהמורשת הקולקטיבית. כאן יכולים מבקרים להעריך את איכותם האמנותית של הציורים ממקור ראשון ולהבין את כוחן של הרוח והמסורת היהודיות שהיוו השראה לציורים אלה.

יהודית שן-דר ואליעד מורה-רוזנברג.

שן-דר היא אוצרת ראשית וסגנית מנהל מחלקת המוזיאונים ביד ושם, ומורה-רוזנברג הוא אוצר במחלקת המוזיאונים.