רקע ותולדות חיים של המלחינים 

רוברט דאובר (1922-1945), פסנתרן וצ'לן, היה בנו של אדולף דאובר, מנהל תזמורת של מוסיקה קלה, שנודעה בפראג של תקופת בין שתי המלחמות. הוא הושפע מהעיבודים והביצועים  של אביו ובאופן טבעי נטה לסוג המוסיקה שהכיר מקרוב. כשפרצה המלחמה נשלח דאובר לטרזין, אף כי  הוריו נשארו בפראג בתקופה זו. בגלויה ששלח להוריו ציין שהוא מנגן בצ'לו בתזמורת שהוקמה בגטו. הוא לקח גם חלק באופרת הילדים "ברונדיבאר" וקיווה להקים שלישית פסנתר יחד עם נגנים אחרים, אך תקווה זו לא התממשה. בתחילת 1945 נשלח לדכאו,     שם נספה. יצירתו "סרנדה לכינור ופסנתר" שכתב בשנת 1942 - שרדה.

זיגמונד שול (1916-1944), מלחין, נולד בחמניץ, גרמניה, אך נמלט משם לפראג ב-1933 עם פרוץ תקופת הגזירות של הנאצים. בפראג למד מוסיקה עד 1938 וכן עסק בההדרת שירים של בתי כנסת, לבקשת הקהילה היהודית במקום. שול הוערך על ידי מבקרי המוסיקה כמלחין בעל כשרון יוצא דופן וכהבטחה גדולה בשמי המוסיקה של זמנו. בשנת 1941 גורש עם אשתו אולגה לטרזין, שם חיבר את היצירה "ריקודים חסידיים" בשנת 41-42. היצירות ששרדו אחרי מותו הן ה"דואו לכינור וויולה" המפורסם, שכתב ב-1943 ושתי יצירות מוסיקליות מוקדמות  שפרטיהן חסרים. שול מת בטרזין ביוני 1944.

גדעון קליין (1919- 1945),  נולד בפטרוב-נה מורבה בצ'כוסלובקיה, והתגלה ככישרון מוסיקלי כבר מגיל צעיר. הוא למד פסנתר עם פרופ' רוזנה קורזובה ובו בזמן גם מוסיקולוגיה וקומפוזיציה באוניברסיטת צ'ארלס בפראג. לימודיו נקטעו על ידי הכיבוש הנאצי שגרם לסגירת כל מוסדות החינוך הגבוה בצ'כוסלובקיה. קליין נשלח לטרזין בדצמבר 1941, שם הצליח להקדיש עצמו להלחנה ועיבודים של מוסיקה קאמרית ווקאלית. היצירה האחרונה שלו, "טריו למיתרים", הושלמה באוקטובר 1944, תשעה ימים לפני שהועבר לאושוויץ. הוא הפקיד את כתב היד של תווי היצירה בידי ידידה לפני שנשלח אל למותו. בסוף ינואר 1945 מת קליין במחנה פורסטנגרוב.

ארנסט בלוך (1880-1959), מלחין, נולד בג'נבה כבן למשפחה יהודית אמידה, אשר נתנה לו חינוך מוסיקלי עשיר, שכלל לימוד כינור והלחנה. הוא השלים את לימודיו בבריסל עם ג'אק דלקרואה ועם יוג'ין איזאי בפרנקפורט. השפעות הניכרות ביצירותיו המוקדמות הן של המלחינים שטראוס ומוסורגסקי ושל דביסי – ביצירות המאוחרות יותר. האופרה שלו "מקבת" בוצעה בהופעת בכורה בשנת 1910 בפאריס. באותה תקופה החל לכתוב גם מוסיקה בעלת מוטיבים יהודיים; מתוכה היצירות הידועות ביותר הן הסוויטה "בעל שם", הסימפוניה "ישראל" והרפסודיה "שלמה", לצ'לו ולתזמורת. בשנת 1920 היגר בלוך לאמריקה, אך בשנות ה-30 המוקדמות חזר לשוויץ, כשהוא מנצח על יצירותיו בכל רחבי אירופה. עליית הנאציזם החזירה אותו לארה"ב, שם המשיך בהלחנה והמוניטין שלו כמלחין וכמנצח הרקיע שחקים.  

פריץ קרייזלר (1875-1962), כנר ומלחין אמריקאי ממוצא אוסטרי, החל את לימודי הכינור בגיל 4 עם אביו ובגיל 7 היה הילד הצעיר ביותר שהתקבל לקונסרבטוריון של וינה, בו למד בהנחיית ברוקנר. הקריירה שלו ככנר פרחה מ-1899 ואילך, כאשר הופיע ברחבי אירופה ואף באמריקה. בשנת 1910 חיבר עבורו המלחין הידוע אלגר את הקונצ'רטו לכינור שלו, יצירה שזכתה לביצוע בכורה בלונדון בניצוחו של המלחין. עמדותיו האנטי-גרמניות של קרייזלר גרמו לו לעזוב את אוסטריה, מיד כשסופחה על ידי הנאצים ולהגר לאמריקה, בה חי את שארית חייו. הקריירה שלו שם, ככנר וכמלחין, הוכתרה בהצלחה מרובה והוא גילם בנגינתו ובדמותו את רוח המוסיקה הוינאית. הקסם של נגינתו ויצירותיו עשו את קרייזלר אהוב על מאזינים במשך עשרות שנים.

אמיל וואלדטויפל (1837-1915), פסנתרן ומלחין, נולד בסטרסבורג, למשפחה של מוסיקאים שעסקו במוסיקה קלה, לריקוד. בהיותו בן 7 משפחתו עקרה לפאריס, בה חי עד סוף ימיו. הוא למד פסנתר בקונסרבטוריון בפאריס בשנים 1853 - 1837 והיה בן כיתתו של מאסנה. ב-1865  מונה וואלדטויפל כנגן החצר של הקיסרית יוג'יני, וביצע מוסיקה למחול בנשפים הנחשבים ביותר בפאריס, ביאריץ וקומפיגן. תזמורתו הופיעה אף בנשפי החצר בגני הטיולרי המקסימים בימי נפוליאון השלישי. לאחר שהופיע באחד הנשפים בו נכח גם הנסיך מווילס, הוא המלך האנגלי אדוארד ה-7 לימים, החל שמו להתפרסם גם באנגליה והמוסיקה שלו שלטה בכיפה. יצירותיו הקלות העניקו לו תהילה כמלחין וכמנצח.