|
סיפורים על כינורות ששרדו את השואה
סיפור הכינור של מוטל'ה
הכינור היה שייך לנער מרדכי שליין (מוטל'ה) שנולד בשנת 1930 בעיירה
קרסנובקה שבווהלין, פולין – כיום אוקראינה.
שתי משפחות יהודיות בלבד היו בקרסנובקה – משפחת שליין ומשפחת
גרשטיין, שחיה בעושר רב. בהיותו בן שמונה עבר מוטל'ה להתגורר
בארמונה של משפחת גרשטיין ושם הוקסם משיעורי הנגינה שהתקיימו בבית.
בכינור שעמד ללא שימוש בבית משפחת גרשטיין נמסר לו, ואת שיעורי
הנגינה הראשונים קיבל מאחיה של מרת גרשטיין שהתלהב מהנער המוסיקלי.
ביוני 1941 נכנסו הגרמנים לקרסנובקה וזמן קצר לאחר מכן נרצחו כל
בני משפחת שליין בביתם, לעיניו של מוטל'ה הקטן שהסתתר בעליית הגג.
עם רדת החשיכה נטל מוטל'ה את כינורו וברח אל היער. לאחר תקופת
נדודים ממושכת ביערות ווהלין, מצא אותו מישה דידיה, מפקד פלוגת
פרטיזנים שאסף ליחידתו נערים ונערות ששוטטו בגפם והסתתרו ביערות.
מוטל'ה הצטרף לפרטיזנים, ומששמעו את נגינתו המופלאה וכשרונו המופלג
החליטו להשתמש בו בפעולותיהם נגד הגרמנים. הוא ניגן בכיכרות
מרכזיות בכפרים, ומששמעו אותו הגרמנים הם הזמינו אותו לנגן בפניהם.
אט אט רכש מוטל'ה את אמונם של החיילים הגרמנים, ומוטל'ה הצליח
להאזין לשיחותיהם ולאסוף מודיעין על פעולותיהם המתוכננות ולמסרם
לפרטיזנים.
מוטל'ה נהרג בשלושה עשר באוקטובר בהפגזת ארטילריה גרמנית והוא בן
12 בלבד.
כינורו הוא השריד האחרון לו ולמשפחתו, והוא נשמר לאורך השנים בידיו
של מישה דידיה.
נכדיו של מישה, ספי הנגבי וזהבה שני, תרמו את הכינור ליד ושם כזכר
לכל אותם כשרונות צעירים שנספו בשואה.
סיפור הכינור של שמעון קרונגולד
בסוף שנת 1946 הגיע לבית משפחת קרונגולד בירושלים אדם עם כינור
בידו ועמו מסר ממקום רחוק. האדם הגיע מטשקנט, שם פגש את שמעון
קרונגולד, שנספה ב- 1942.
שמעון קרונגולד היה כנר חובב. בתו היתה כנרית ראשונה בתזמורת
וורשה. כשפלשו הגרמנים לפולין ב- 1939, הוא עזב את וורשה, לקח את
כינורו, וברח הרחק מזרחה, עד לעיר טשקנט.
עד
היום לא ברור כיצד הכינור הגיע לידיו של השליח. משפחת קרונגולד
שרכשה את הכינור מן השליח, בטוחה שזהו השריד האחרון מדודם, שמעון
קרונגולד.
בתוך הכינור נמצאה תווית ובה רשום בכתב יד ביידיש:
כינור זה נוצר כמזכרת לחברי הטוב
מר שמעון שמעון קורנגולד. וורשה 1924.
יעקב צימרמן
מאז שמור הכינור בבית משפחת קרונגולד.
הכינור נבנה בידי צימרמן, בונה כינורות יהודי ידוע מוורשה. ייחודו
של הכינור הנו בחריטה של מגן-דוד על גבו של הכינור, חריטה שהתבצעה
טרם צביעתו. |
