תגובה על הקונצרט

2.8.05

לאביגיל  וגלעד,                                                                                    
וכול שאר  הצוות, האנשים הרבים השותפים לערב המיוחד שהיה ביד ושם.
הרגשתי צורך  לכתוב לכם כמה מילות תודה אישית.
אני עצמי בת לניצולי שואה, וכול שנות ילדותי גדלתי בצל  המלחמה ההיא,
בדרך זו או אחרת זה מלווה אותי כול חיי.
זה שנים רבות שאני חייה לצד אדם יקר (אותו אתם מכירים) ובזכותו נחשפתי למוסיקה קלאסית. בשנים האחרונות יצא לי לראות מופעים רבים מאוד של מוסיקה עם אמנים ידועי שם מכול העולם.
ולכן חשוב לי להדגיש שמזמן לא יצאתי בהרגשה כול כך מרגשת  ממופע !!!
זאת הייתה חוויה מיוחדת,  לקח לי עוד זמן להבין עד כמה האירוע הזה היה מיוחד במינו עבורי!  ושהשאיר בי חותם לכול החיים ובודאי על עוד רבים שהיו שם.
היה בערב הזה מכלול של דברים, שילוב מיוחד של המקום- יד ושם, הזמן, התוכנית המוסיקאלית,  המוסיקאים הותיקים לצד המוסיקאים הצעירים והתמימים מכול העולם שנאספו ובאו אל בקעת הקהילות, גם דברי הקישור עם הסיפורים הקטנים שקשרו בין הדברים היו ברוח הנכונה, השחזור המרגש כול כך של תזמורת הבנות של אלמה רוזה, והזמנתה לבמה של ניצולת התזמורת מנצר-סירני, כול זה גרם לעוצמה גדולה של רגשות,  גם אישיים של כול אחד ואחד, גם הסיפור כולו והחיבור  דרך המוסיקה במקום המסוים הזה, העביר את המסר החזק שנוגן אל אויר העולם,
הנה אנחנו כאן!! ונמשיך להיות!! והמוסיקה לעולם תישאר!!
המוסיקה, החיים שממשיכים השמחה והעצב חברו יחדיו בהתרגשות עד דמעות שיזכרו כאן לעד!
הכול היה במינון נכון כול כך, בטוב טעם ונוגע,  בעשייה אוהבת
ומלוכדת של כולם,  ואולי זה עוד זיכרון שיישאר איתנו, עם אלה שזוכרים ועם הצעירים שרק התוודעו לזה לאחרונה.
ואז הגיע הסיום המוחץ כשכול האנסמבל "קשת אילון" התייצבו על הבמה לשלושת השירים היהודיים, שהיו חלק ביליתי נפרד מילדותינו, מחיינו ומחיי הניצולים בודאי,  יחד על הבמה ילדי כול העולם בלב הזיכרון היהודי, ובליבו של הקהל!  סביבי היה שקט מצמרר, ולאט הקהל החל להצטרף בשירה חרישית ודמעות, החיבור היה מחשמל בעוצמתו!!
ובסיום הערב אנשים התקשו לקום ממקומותיהם ולצאת, נשארתי וחיכיתי גם אני,  לפתע נגשה אלי אישה דוברת אנגלית שקמה, חזרה והתיישבה שוב ואמרה לי  -
"אני לא רוצה ללכת , לעזוב את המקום, אני לא רוצה לאבד את ההרגשה המיוחדת כול כך של הערב הזה"...
אז זהו, אולי הפלגתי ונסחפתי במילים וברגשות.....
כל מה שרציתי באמת זה להגיד תודה! על ערב כול כך יפה ומרגש!!

ראומה הרפז

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות