|
אודות התערוכה:
ב-1934
כתב הרמן ברנשטיין, שגריר ארצות-הברית באלבניה:
"אין אפליה
כנגד יהודים באלבניה, מכיוון שאלבניה היא אחת מאותן מדינות נדירות
באירופה של היום, שבה לא קיימות דעות קדומות על רקע דתי ושנאה אינה
קיימת כלל, למרות שהאלבנים עצמם מתחלקים לשלוש דתות שונות."
אלבניה,
מדינה קטנה והררית, שוכנת דרום-מזרחית לקו החוף של חצי האי הבלקני,
מנתה בזמן מלחמת העולם השנייה כ- 803,000 תושבים מתוכם רק כמאתיים
יהודים. לאחר עליית היטלר לשלטון ב- 1933, יהודים רבים חפשו מקום מפלט
באלבניה. אין ממצאים מדויקים לגבי מספרם, אולם על-פי המקורות השונים
נמלטו לאלבניה בין 600-1,800 פליטים יהודים, מגרמניה, אוסטריה, סרביה,
יוון ויוגוסלביה, בתקווה להמשיך משם בדרכם לארץ-ישראל או למקום מפלט
אחר.
עם הכיבוש
הגרמני בספטמבר 1943, באופן יוצא דופן, סירבו האזרחים האלבניים
לציית לצו הכובש למסור את רשימות היהודים שהתגוררו בגבולות המדינה.
יתירה מזו זרועות השלטון השונות סיפקו למשפחות יהודיות רבות מסמכים
מזויפים שסייעו להן להיטמע בין שאר אזרחי אלבניה. האלבנים לא רק הגנו
על אזרחיהם היהודים, אלא גם נתנו מקלט לפליטים היהודיים שהגיעו אליה
ממדינות שכנות. אלה היו בעיקר פליטים יהודים, שהגיעו לאלבניה כשעדיין
הייתה תחת שלטון איטלקי, ומצאו עצמם בסכנת גירוש למחנות הריכוז.
הסיוע יוצא
הדופן לו זכו היהודים מקורו בבֶסה- קוד "הכבוד"- שמהווה עד
היום את הקוד האתי הגבוה ביותר במדינה. בֶסה פירושו "לקיים
הבטחה". אדם המקיים את הבֶסה הנו אדם העומד בדיברתו, אדם, שחייך
וחיי משפחתך ישמרו בדיברתו. יכול להיות כי התנהגות זו נבעה מתוך האמונה
המוסלמית, שפורשה כך על- ידי האלבנים.
יש לראות
את העזרה שהושיטו ליהודים ולאחרים שנמצאו במצוקה כמנהג של כבוד לאומי.
האלבניים יצאו מגדרם להציל יהודים ואף התחרו ביניהם על הזכות להציל. כל
זאת ממקור אהבת האנוש ורצון לעזור לבני תמותה הזקוקים לעזרה גם אם הם
בני דת אחרת.
אלבניה, המדינה האירופאית היחידה בעלת רוב מוסלמי, הצליחה במקום בו
נכשלו מדינות אירופאיות אחרות- רוב רובם של היהודים שהתגוררו בגבולותיה
במהלך הכיבוש הגרמני, יהודים אלבניים ופליטים יהודים ממדינות אחרות,
ניצלו, למעט כמה מבני משפחה אחת. למרבה הפליאה מספר היהודים בתום מלחמת
העולם השניה היה רב יותר מאשר בתחילתה.
למידע נוסף אודות חסידי אומות העולם,
לחצו כאן. |
נורמן ה. גרשמן
נורמן ה. גרשמן החל
את קריירת הצילום בגיל מאוחר יחסית. הוא למד והושפע מיצירותיהם של
הצלמים אנסל אדמס, רומן ונשנייאק וארנולד ניומן, כמו-כן עבד תחת הדרכתו
של קורנל קאפה, מייסד ומנהל המרכז הבינלאומי לצילום בניו יורק.
במהלך חייו פיתח
גרשמן סגנון משלו והתמקד בתצלום דיוקנאות להם נתן נופך אישי המדגיש את
אופיו המיוחד של המצולם.
בארבע השנים התמקד
גרשמן בצילום משפחות מוסלמיות, שהצילו יהודים בזמן השואה, נושא המפגיש
בין עולמות לכאורה מנוגדים.
יצירותיו של גרשמן
נכללות באוספים ציבוריים: המרכז הבינלאומי לצילום ניו-יורק, מוזיאון
ברוקלין, ריצולי ניו יורק, מוזיאון אספן לאמנות ובמספר גלריות ברוסיה.
גרשמן מתגורר באספן,
קולורדו שם נמצא גם הסטודיו שלו. |