גטו ומלאך, 1967, יצחק צלניקר (נ' 1923), שמן על בד

נולד בוורשה. התחנך בבית הילדים שניהל יאנוש קורצ'אק. בשנים 1941-1943 היה בגטו ביאליסטוק ובו התוודע למספר אמנים ועבד בחברתם. ב-1943 נשלח לאושוויץ. עם השחרור ב-1945 החל ללמוד אמנות בפראג ובוורשה. משנת 1957 הוא חי ויוצר בפריז.

את התמונה גטו ומלאך צייר צלניקר במשך תקופה ארוכה. התמונה מפגישה את הקורבנות ואת הרוצחים על במת ההתרחשות ההיסטורית בגטו. הרוצחים מופיעים ככיתת יורים. הירי מכוון אל כמה קבוצות נפרדות של קורבנות. מלאך היורד מסולם, המזכיר את המלאכים בחלומו של יעקב ואת המלאך שנאבק ביעקב; לאחר שגבר על המלאך, נקרא בשם ישראל. לפיכך יש לראות במלאך את סמל האומה היהודית. הנאהבים הם אדם וחווה, אב ואם לכל בן אנוש. פשעי השואה אינם מכוונים נגד העם היהודי בלבד, אלא נגד האנושות כולה, וגם האהבה - אין בכוחה להציל מן הכליה. בתחתית היצירה האם ותינוקה המת בזרועותיה - אות לכיליון הסופי שגם תינוק בן יומו אינו ניצל ממנו. זוג הנרות בידיה של האישה הנוספת, נרות שבת ללא פמוטים, מייצגים את האישה היהודייה השומרת על המסורת היהודית בצל האימה. הילד היהודי המסומן בטלאי הצהוב הוא כנראה הניצול היחיד. הוא אוחז בידו נר אחד, נר זיכרון לאחרים שאבדו.