 |
חומר
שרוף, זה מה שנותר, 1985-1989, אלזה פולק
ילידת
צ'כוסלובקיה.
למדה אמנות וקרמיקה בווינה.
ב-
1944 נשלחה לאושוויץ. לאחר
שחרורה מן המחנה
ב-
1945 המשיכה בלימודי
הפיסול והקרמיקה.
בשנת 1962 עלתה לישראל וכאן היא
חיה ויוצרת.
ערמת
הנעליים שיצרה אלזה
פולק באה להזכיר את
ערמות
הנעליים שנותרו במחנות
ההשמדה לאחר רצח בעליהן.
האמנית בחרה בפריט
של היחיד כדי להביע
יחס
אישי לנספים. הנעל מעידה
על בעליה במידותיה ובצורתה:
נעלי ילד קטן, נעלי
אישה המעידים עליה
שהקפידה
על לבושה או נעליו
של גבר שבלו עד בלי הכר.
האמנית מנציחה את
זכרם של הנספים
בכיור נעליהם
של הנועלים - ילדים,
נשים וגברים - כל נעל
וייחודה,
אבל גיבובן בערמה
מבטא בעוצמה רבה את
הגורל
המשותף לכולם. הנעליים
- זה מה שנותר - כזכר
לבעליהן.
לפנינו דו-שיח בעל
עצמה בין הקולקטיב
האנונימי
לבין היחיד הפרטי
בצל אימת השואה.
יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות