|
במהלך
מלחמת העולם השניה נפגשו נציגי בעלות הברית והממשלות הגולות מספר פעמים
על מנת לדון בסוגית הטיפול בראשי המשטר הנאצי ביום שאחרי סיום המלחמה.
בפברואר 1945, נפגשו רוזוולט, צ'רצ'יל וסטאלין בילטה וסיכמו שראשי
המשטר הנאצי יועמדו למשפט פומבי לאחר סיום המלחמה. באוגוסט חתמו בעלות
הברית על "הסכם לונדון" שהסמיך טריבונל (בית דין) צבאי בין לאומי לתבוע
פושעי מלחמה.
בית הדין,
שכלל שופטים ותובעים אמריקאים, סובייטים, בריטים וצרפתים התכנס
בנירנברג והעמיד לדין בכירים במשטר הנאצי תחת שלושה סעיפי אישום: פשעים
כנגד השלום, פשעי מלחמה (כולל: רצח, גירוש לעבודות כפייה והתאכזרות
לאוכלוסייה אזרחית, רצח שבויים וגזל רכוש) ופשעים כנגד האנושות, כלומר:
רצח, גירוש, שיעבוד, וגירוש של אוכלוסיה אזרחית.
ב 19
לאוקטובר 1945, הוגשו כתבי האישום כנגד הנאשמים וכעבור שנה, ב 1
לאוקטובר 1946, גזר עליהם בית הדין את דינם. אחד עשר מתוך עשרים ואחד
הנאשמים נידונו למיתה.
בין השנים
1946 ו 1949 התנהלו 11 משפטים נוספים בנירנברג. הועמדו לדין רופאים
נאצים, מפקדים של יחידות ה"איינזצגרופן", פקידים במשרד המשפטים, שופטים
בבתי משפט נאצים ובכירים נוספים במפלגה הנאצית.
התביעה
סיפקה דוגמאות רבות למדיניותו הבלתי אנושית וחסרת התקדים של המשטר
הנאצי. האמריקאים הקרינו בנובמבר 1945 סרט שצולם על ידי כוחות בעלות
הברית באזורים ששוחררו ובפברואר 1946, צוות התביעה הרוסי הציג סרט
באורך 45 דקות, שכלל מראות מסרטים גרמניים שנתפסו. שני הסרטים הציגו
תיאור ויזואלי מפורט של הזוועות אותן ביצעו הנאצים. בנוסף, צוות התביעה
הצרפתי הביא את עדותה של העיתונאית הצרפתיה מרי קלוד וילאנט-קורורייר
שהיתה אסירה באושוויץ וסיפרה על הברוטאליות הקשה במחנה.
בית הדין
דן במדיניות האנטישמית הנאצית במקרים שונים. למעלה מ 800 מסמכים ויותר
מ 30 עדים התייחסו לנושא רדיפת היהודים, ביניהם המשורר היידי אברהם
סוצקובר
שהעיד על הסבל היהודי בגטו וילנה.
קצין האס.
אס דיטר ויסלצני ומפקד מחנה אושוויץ, רודולף הס העידו על שורשי ה"פתרון
הסופי". עם זאת, הפשעים כנגד היהודים לא הופרדו והובחנו מהפשעים שבוצעו
כנגד שאר האוכלוסיות הכבושות. את המדיניות האנטישמית הנאצית ראו כמונעת
ממניעים תועלתנים: לבסס את הכוח הפוליטי בגרמניה ולתקוע טריז בין
הממשלות ובין אזרחי בעלות הברית.
פרופסור דוד בנקיר
ראש המכון הבין-לאומי
לחקר השואה
|
