דיסקית זיהוי מפלוגות העבודה בהונגריה

ניצול שואה זלמן שווימר, נולד בדולחה (Dovhe), עיירה בקרפטים האוקראיניים בשנת 1915.

ניצול השואה זלמן שווימר, נולד בדולחה (Dovhe), עיירה בקרפטים האוקראיניים בשנת 1915.

זלמן, תושב ארה"ב מאז 1948, הגיע לאחרונה לביקור ביד ושם והרשים אותנו עם המרץ הרב שהוא מנצל לתיעוד גורלו בשואה, במיוחד חוויותיו כאסיר מחנות וולסברג ומאוחר יותר ברגן בלזן, שם הוא שוחרר ב15 באפריל 1945.

ב1936 זלמן התחיל לימודי רפואה באוניברסיטת ברנו בצ'כיה אך כשהגרמנים השתלטו על צ'כוסלובקיה ב1939, הוא, כמו יתר הסטודנטים היהודים אולץ לעזוב את הלימודים. לקראת סוף 1939, כשכל מאמציו להגר נכשלו הוא חזר הביתה לדולחה , שבשלב זה היה תחת שלטון הונגרי. בתקופה הזו השלטון ההונגרי התחיל להנהיג חוקים אנטי-יהודיים והקימו מחנות לעבודות כפיה. כמו כל הגברים היהודים בין גילאי 20 - 40 , זלמן גויס לפלוגת עבודה ועבד בעיירה נגיקטה. לאחר מספר חדשים שוחרר בנסיבות יוצאות דופן, וחזר שוב לדולחה .

במהלך 1940-1941 זלמן נתקל בקשיים רבים בניסיונותיו לברוח מהונגריה. ב1940 השלטון ההונגרי דרש מכל יהודי הקרפטים להוכיח את אזרחותם ההונגרית או לעמוד בפני גירוש. זלמן עסק במאמצים להשיג אישורי מגורים זמניים ליהודים בעירו ובסביבה כדי שיתחמקו מגירוש. במהלך 1941 השלטון ההונגרי הפשיסטי גירש משפחות יהודיות על ילדיהם (כ-12,000 איש) מהקרפטים, בגלל שלא יכלו לזכות באזרחות הונגרית ולכן נחשבו כזרים. הם גורשו מעבר לגבול לאזורי כיבוש נאצים ונרצחו בידי אוקראינים ומשתפי פעולה בקמינץ-פודולסק.

דיסקית זיהוי עשוי כרטיס עם פרטים אישיים השמור בתוך תליון נפתח שזלמן שווימר קיבל במהלך הגיוס הכפוי בפלוגות העבודה ב-1942

סכין שזלמן שווימר קיבל משבוי סובייטי תמורת חצי לפת

בתחילת 1942 זלמן גויס שוב לפלוגות העבודה למחנה ב-ואץ (VAC) ליד בודפשט. משם, כפי שאירע באלפי מחנות עבודה אחרים, זלמן נשלח עם אלפי גברים יהודים לאזורי הכיבוש הסובייטים באוקראינה לבצע עבודות כפייה מאחורי קווי הלחימה. העבודה הייתה קשה במיוחד ובוצעה תחת פיקוחם של קציני צבא הונגרים ומשתפי פעולה – להם ניתן יד חופשית ביחסם לאסירים. לאחר הנסיגה של צבא גרמניה והונגריה ב1943, עשרות אלפי יהודים מפלוגות העבודה נספו תחת ידם של קצינים ושומרים הונגרים כתוצאה מגורמים שונים- ביניהם רצח ורעב.

במרץ 1944, קבוצת העבודה של זלמן שוחררה משטחי הכיבוש הסובייטים והתאפשר חזרתו לביתו בדולחה . אך מעט לאחר מכן במאי 1944 ,הונגריה נכבשה ע"י הגרמנים, ובשיתוף פעולה עם השלטון ההונגרי, היהודים גורשו מבתיהם, תחילה מהקרפטים ובהמשך מהאזורים הסמוכים ורוכזו בגטאות. זלמן גורש לגטו Berehovo וב-15 במאי 1944 הוא ובני משפחתו גורשו לאושוויץ.

בית הקברות בדולחה

מגורשים יהודים מקרפטרוס על הרציף בבירקנאו, מאי 1944. זלמן שווימר מוקף בעיגול

מאוחר יותר זלמן נשלח מאושוויץ למחנה וולפסברג, מחנה בת של מחנות גרוס-רוזן. תחת תנאים איומים ובסביבה לא אנושית, אסירים עסקו בסלילת כבישים בהרים וסחיבת פסי רכבת מברזל על כתפיהם.

זלמן נשאר במחנה וולפסברג עד ל-15 בפברואר 1945כשהנאצים פינו את כל האסירים שעמדו על הרגליים. התחיל "צעדת המוות" ולאחר שבועיים הגיעו למחנה ברגן בלזן, שם היו עדים למחזה של מאות גופות מפוזרות מחוץ לבלוק 5 . במחנה ברגן בלזן בבלוק 5, שם שהה זלמן, היה חצר קטן מוקף גדר תיל. מספר ימים לפני השחרור התקבצו שם אסירים - שבויי מלחמה סובייטים בבגדי אסיר קרועים שהוחזקו במתחם סמוך לבלוק 5. הם היו מורעבים והתקבצו סביב מדורות קטנות. מחוץ למתחם, מעבר לגדר, היה שדה קפוא של לפת - שאריות של הירק שנשאר בשדה, רובו רקוב וקפוא. הם שימשו להכנת מרק לאסירים. האסירים בבלוק 5 יכלו לראות את הלפת אך לא יכלו להגיע אליהם. לפעמים, כשנשבו רוחות, כמה לפתות התגלגלו סמוך לגדר. בימים האחרונים בבלזן, רק לכמה אסירים עוד נשאר כח לחכות להזדמנות שהרוח תעיף לפת קרוב לגדר. לזלמן התמזל המזל והוא הצליח לחפור מתחת לתיל והצליח לתפוס אחד. הירק היה קפוא ולא היה אפשרות לנגוס בו. כשאחד מהשבויים הסובייטים במתחם הסמוך שם לב ללפת בידיו של זלמן, הוא הציע לו סכין תמורת חצי מהלפת. זלמן השתמש בסכין לחתוך את החצי שלו לחתיכות קטנות שהיה מסוגל לאכול וכך להשביע את רעבו. רק בקושי הוא הצליח ללעוס. הוא לא יודע איך השבוי השיג את הסכין אך על הסכין חרוט כתובת " OFFIZIERHEIM BERGEN” - ("בית הקצינים ברגן").

זלמן שווימר שוחרר ב-15 באפריל 1945.