חפצים שנמצאו לאחר המלחמה בוורשה

שרשראות שכבלו אסיר בחלמנו

אלו שרשראות אשר בהם נכבל שמעון סרבניק, אחד משלושת הניצולים היחידים ממחנה חלמנו שבו נרצחו 320,000 יהודים.

באחד מבקרי השבת, בקיץ 1943, צעד שמעון סרבניק, בן 13, יחד עם אביו ברחובות גטו לודז'. לפתע שמע שמעון יריות וראה כיצד אביו, שנפגע אנושות, צונח ונופל לידו.

חודשים ספורים לאחר רצח אביו, נתפס שמעון ברחובות הגטו וגורש למחנה ההשמדה חלמנו. הוא לא הורשה אפילו להודיע לאמו לאן הוא נלקח.

בהגיעו לחלמנו, צורף שמעון ליחידה של עובדי כפייה. רגליו נכבלו באזיקים, כאשר אורך השרשרת בין שתי רגליו היה בערך 40 סנטימטר. האסירים הוכרחו ללבוש את האזיקים 24 שעות ביממה, כדי למנוע את בריחתם. בחודשיו הראשונים במחנה, הוא הקים אוהלים והשתתף בבניית הקרמטוריום. כאשר החלו משלוחים קבועים של יהודי לודז' להגיע למחנה להשמדה, הוטל על שמעון לעקור את הזהב משיניהם של הקורבנות. הוא גם הועסק בפעולות מיון שונות. באחד הימים, כאשר עסק בפעולת מיון חפציהם האישיים של הקורבנות, הוא נתקל בתמונות שהיו שייכים לאמו. מיד הבין את הנורא מכל – אמו היתה בין היהודים שנרצחו בחלמנו.

שמעון סרבניק הועבר ליחידה שעסקה בהטמנת גופות הנרצחים. אנשים שעבדו בעבודה זו מתו בדרך כלל והוחלפו באחרים. המלחמה היתה כבר קרובה לסיומה, וכאשר קולות הקרב התקרבו למחנה החליטו הגרמנים לפרק את המחנה ולהשמיד את הראיות לפשעים שהתרחשו בו. לילה אחד, הגרמנים הוציאו להורג את כל עובדי המחנה על ידי ירייה בעורף. שמעון נפצע קשה אך לא מת, ובהמולה הכללית הצליח לברוח מן המחנה ולמצוא מחסה בחווה של איכר שהסכים לטפל בו ולהוריד ממנו את האזיקים. ביום הבא, הגרמנים הציעו לאיכרי הסביבה סכום גדול של כסף במזומן למי שיסגיר את שמעון. האיכרים הפולנים, עם זאת, חששו יותר מהכוחות הרוסים שהתקרבו מאשר מהגרמנים ולא הסגירו אותו. כך הצליח שמעון, כשהוא פצוע אנושות וקודח מחום, להגיע אל הכוחות הרוסים ולהינצל.

שמעון סרבניק קיבל מן האיכר הפולני את האזיקים שכבלו אותו כאשר חזר לאתר מחנה ההשמדה יחד עם קלוד לנצמן ב 1978, לצורך צילומי הסרט "שואה". סרבניק, החי כיום בנס ציונה, ישראל, העיד ב 'משפט אייכמן' ובמשפטים אחרים כנגד מפקדי מחנה חלמנו. הוא תרם את האזיקים ליד ושם באוקטובר 2001.