על עיצוב המוזאון לתולדות השואה

מאת דורית הראל

האתגר הגדול בגיבוש תפיסת העיצוב של המוזאון החדש לתולדות השואה היה ההתמודדות עם דרישות התפיסה העקרונית של אוצרי המוזאון - להציג את המידע ההיסטורי וחוויות אנושיות אישיות מתקופת השואה תוך יצירת ממד חווייתי והזדהות עם העולם היהודי שהיה ונכחד. את מלאכת העיצוב הנחו כמה עקרונות מוזאוניים, והם היו בה אבני יסוד: המוזאון בנוי בציר כרונולוגי-נושאי המציג את תולדות השואה על פי נרטיב מתפתח, ובו מודגשים ההיבט היהודי והסיפור האישי; בתצוגה מוצגים מקוריים בתחומים מגוונים מאוספי יד ושם - חפצים אישיים, תעודות, יומנים, עדויות קוליות, סרטי וידאו, יצירות אמנות וכדומה.

התפיסה העיצובית

שילוב הממד החווייתי בעיצוב המוזאון נעשה באמצעים רבים ומגוונים: יצירת סביבות ייחודיות למוקדי הסיפור השונים; שימוש במרחב ליצירת חוויה מקיפה שעוטפת את המבקר וממחישה את הזמן, את המקום ואת האווירה; ושימוש באמצעי תאורה שונים כדי להדגיש נושאים ייחודיים. לדוגמה, עקב הרעיון שגובש עם אוצרי המוזאון להציג את גטו ורשה באמצעות סיפורו של רחוב אחד בגטו, עוצב אחד מאולמות התצוגה כך שיעניק למבקר חוויה כוללת של אותו רחוב: המבקר מתהלך ברחוב לֵשְׁנוֹ בוורשה, על אבני דרך מקוריות, מוקף במראות ובקולות. החוויה נוצרת בעזרת שחזור סמלי של הרחוב - חפצים מקוריים, סרטים מוגדלים מהתקופה, תצלומים מוגדלים ואמצעים רב תחומיים אחרים.

עיצוב ייחודי מדגיש את הפרט ואת הרובד האישי על ידי חומרים וצבעים מיוחדים. הסיפורים האישיים מלווים במוצגים, ביומנים, בתעודות ובעדויות מצולמות.

אחד האתגרים הקשים במימוש התפיסה העיצובית הוא הצגת סיפורים וחפצים אישיים רבים תוך התחשבות ביכולת הקליטה של המבקר. התצוגה במוזאון נבנתה בכמה רבדים, בהם רובד כללי ורובד הסיפור האישי. לפיכך פותחה שפה עיצובית שמאפשרת למבקר להתמצא בקלות בין הרבדים ולבחור בכל מוקד תצוגה - לפי כושר הקליטה ורמת ההתעניינות שלו - עד איזה רובד ברצונו להעמיק.

נושא מורכב אחר בתכנון המוזאון הוא הסירקולציה - מסלול המבקר. אחת ההנחיות הבסיסיות לתכנית עיצוב המוזאון הייתה ליצור מסלול המתבסס על סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף, כלומר מסלול המבקר צריך להיות סגור ומוכתב על פי הנרטיב המתפתח. בתוך מבנה המוזאון נבנה ציר הליכה מרכזי (פריזמה) שאורכו 180 מטר ובשני צדיו אולמות תצוגה. בין אולמות התצוגה נפתחו שברים - שקעים ברוחבה של רצפת הפריזמה - המהווים מעצור פיזי אך שומרים על קשר ראייה של המבקר עם שני קצות הפריזמה. השברים מסמלים נקודות תפנית במהלך האירועים ההיסטוריים, ומוצגים בהם פריטים שמהווים הד לאירועים מתקופת השואה. שברים אלו מציינים ראשי פרקים של הנרטיב המוזאוני המתפתח. כך הפריזמה הארכיטקטונית משמשת ציר אורך רעיוני - ציר הזיכרון ההיסטורי. ציר זה אינו משמש ציר הליכה, שכן המבקר חוצה את ציר הזיכרון ההיסטורי מצד לצד, מאולם אחד למשנהו ומנושא לנושא.

התפיסה העיצובית מבקשת לשתף את המבקר ולשלבו בחוויות במוקדי התצוגה השונים. בכמה תצוגות נעשה שימוש באמצעי המחשה דיגיטליים-אינטראקטיביים כבמוזאונים חדישים אחרים. הפתרון המיוחד לשיתוף המבקר נעשה באמצעות הפעלה רב חושית - הולכתו בחללים שמשתנים בהם הגובה והרוחב, מידת האור והחושך, החומר שהוא חש בו בפסעו על רצפת המוזאון והצמתים שבהם עליו לבחור לאן לפנות.

התצוגה הראשונה שהמבקר רואה במוזאון לתולדות השואה היא תצוגת העולם שהיה, ובה נוצר מפגש חווייתי ובעל עצמה המעורר הזדהות ומזמן היכרות ראשונית עם עולמם של האנשים שסיפורם יסופר בהמשך. מיצג מדיה על מסך ענקי מביא לפני המבקר עולם שלם ורחב - עולם תוסס ומגוון של שמחה ועצב, של קשיים, של לבטים ושל חיפוש דרך. לאחר הצפייה במיצג, שהוזמן אצל אמנית ידועת שם, המבקר פונה לאחור, מפנה עורף לעולם שהיה, נפרד ממנו ופוסע במורד אל רצפת המוזאון - סיפור השואה.

המוזאון החדש והיכל השמות

אחד החידושים במוזאון החדש הוא ההחלטה הבסיסית של יד ושם לשלב את היכל השמות במוזאון עצמו כך שיהיה חלק ממסלול המבקר. אחד מרעיונות העיצוב שנתנו מענה להחלטה זו ולתכנון האדריכלי של היכל השמות החדש הוא יצירת מסלול הליכה מעגלי בין חלקו העליון של היכל השמות לבין חלקו התחתון כך שהמבקר רואה סביבו את כל התיקים ששמורים בהם דפי העד. נוסף על כך מעליו ומסביבו פרוש קולז' של דפי עד ושל פני קרבנות השואה מדפי עד.

הסיפור שמספר המוזאון החדש לתולדות השואה מהדהד בין העולם היהודי שהיה לבין הזיכרון האישי והקולקטיבי של אותו עולם השוכן בהיכל השמות

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות