מורשצ'יק, זאב
וולף מורשצ'יק, ( MOORSHCHIK) זאב - בשמו העברי, נולד בשנת 1931 בקובנה שבליטא.
ביולי 1944, עם חיסולו של גטו קובנה, הועלו שרידי הגטו, כולל זאב ובני משפחתו, על רכבות משא. במהלך המסע הנורא הורדו מן הרכבת האמהות, האחיות והאחים הקטנים במחנה שטוטהוף. שם נפרד זאב מאמו ומאחותו הקטנה. יחד עם אביו, המשיך זאב, למחנה דאכאו ושם הופרדו באכזריות המבוגרים מן הילדים. זאב נשלח, יחד עם קבוצה של 130 ילדים נוספים אל מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. זאב וילדי הקבוצה הועבדו בעבודות פרך ובתנאים בלתי אנושיים. בשתי אקציות, בערב ראש השנה וביום הכיפורים 1944, נשלחו 90 מן הילדים להשמדה בתאי הגזים. זאב שרד את שתי האקציות. עם התקרבות החזית אל המחנה, נשלח זאב בצעדת המוות, לגונסקירכן, שבאוסטריה.
עם השחרור, מיהר זאב לשוב לקובנה, בתקווה למצוא את משפחתו וקרוביו אך גילה שכולם נרצחו בידי הגרמנים ושהוא נותר בדד, "נצר אחרון" למשפחתו. הוא הצטרף לקבוצת הכשרה ובפברואר 1947 העפיל לארץ באניית המעפילים "חיים ארלוזורוב". הספינה נתפסה ונשלחה עם נוסעיה למחנה המעצר בקפריסין. רק לאחר כחצי שנה הגיע זאב אל ארץ ישראל והיה ממקימי היישוב צאלים שבנגב. עם פרוץ הקרבות של מלחמת העצמאות, גויס זאב, והוא בן 17 בלבד, לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני". הוא השתתף בקרבות בגליל ובנגב. ב"מבצע חורב", לגירוש כוחות הצבא המצרי מדרום הארץ, השתתף בקרב לכיבוש משלט 86 מצפון לחאן יונס. בקרב זה נפל, ביום כ' בכסלו תש"ט, ה 22.12.1948.


גורפינקל, ד"ר שלמה
שלמה גורפינקל, בן פאולינה וירמיהו, נולד ביום ח' באלול תרע"ד
(30.8.1914) בעיר ייליסאבטגראד (קירוב), אוקראינה.
מאביו נתייתם בילדותו ובגיל שמונה עבר עם אמו לווילנה. שם סיים את לימודיו בגימנסיה ובאוניברסיטה והוסמך לרפואה. בהיותו סטודנט השתתף במאבק סטודנטים יהודיים על זכויותיהם וכבודם. במלחמת-העולם השנייה, בתקופת הכיבוש הגרמני, היה בין מארגני העבודה הרפואית בבית-החולים היהודי שבגיטו וילנה. בשעת חיסול הגיטו נמלט עם רעייתו דרך צינור הביוב ובמשך שנה שימש רופא לפרטיזנים ביערות הסביבה וקיבל מכתב-תודה ואות-הצטיינות מהמפקדה הרוסית. אחרי שחרור וילנה נתמנה למנהל מדיני של המחלקה הרפואית של שירותי הג"א בליטא, אך העלייה בקריירה לא ריתקה אותו, כי משאת נפשו היתה - ארץ-ישראל. הוא אירגן קבוצות עולים ואף עזב את משרתו ויצא עם קבוצת חלוצים לרומניה. שם אירגן את השירות הרפואי בקיבוצי הפליטים ואחרי חודשים אחדים הגיע לארץ בחודש אוקטובר 1945. השתלם שנתיים במלגה בבית-החולים "הדסה" בירושלים והתקדם יפה במקצוע ובשפה כאחת. בסוף שנת 1947 נתקבל כמומחה במכון הרנטגן של בית-החולים.
בחורף תש"ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, הקדיש הרבה מזמנו לשירות רפואי כללי לנפגעי ה"הגנה". הלך בלי פחד בתוך אש האויב להגיש עזרה לפצועים. הוא עזר בארגון השירות הרפואי בירושלים ומילא תפקידים בעיר העתיקה, בתלפיות, באזור בית-צפאפה וכו'. היה בגיוס חלקי כרופא גדודי, ומיום 1.6.1948 גויס גיוס מלא. הוא נשלח לארגן מחדש את העזרה הרפואית לפלמ"ח ובדרכו אל השפלה כדי לקבל הוראות בענייני תפקידו החדש
נהרג ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948) בפגז אויב ליד קפה "אימפריאל" בירושלים. נקבר בשייח'-באדר א'.
ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

אלבסן, אברהם
בן ג'נטיל ויעקב, נולד בשנת 1920 בסלוניקי, יוון.
אביו היה סוחר. עם סיום בית-הספר העממי החל לעבוד בבית-המסחר של אביו. כשפרצה מלחמת-העולם השנייה נעקר ממקומו. כל זמן המלחמה נגד האיטלקים נלחם בעוז; אך עם כניעת צבא יוון והשתלטות הגרמנים על המדינה היה גורלו כגורל כל יהודי סלוניקי: שילוח למחנה אושוויץ-בירקנאו. חמישה חודשים התענה במחנה-ההשמדה והועבר לווארשה. עם התקרב הצבא האדום במסע ניצחונו לבירת פולין, הועבר לדאכאו. שם התענה עוד שנה תמימה עד לשחרורו בידי האמריקנים.
מאז חתר לעלות לארץ-ישראל. בלנדסברג, מקום מושבו הארעי, הצטרף לבית"ר, היה בין מייסדי פלוגת-
ההכשרה "בדרך" וייצג את פלוגתו בכינוס הראשון של ברית הצה"ר בגרמניה ובכינוס האירופי של בית"ר (פארואלד 1946). עם פלוגתו יצא לצרפת ועלה עם חבריו על סיפון אוניית המעפילים "בן-הכט" בפורט דה-בוק. האונייה נתפסה על-ידי הבריטים והמעפילים גורשו לקפריסין. 31 חודשים היה עצור בקפריסין עד לשחרורו בעיצומה של מלחמת-העצמאות.
עם בואו לארץ, בתחילת מאי 1948, הצטרף אל הלוחמים. השתתף בהתקפת האצ"ל על רמלה וביום כ"ה באייר תש"ח (2.6.1948), נפל במערכה והוא רק חודש ימים בארץ. הוא מת בזרועות חברו הקרוב ביותר, אשר יחד איתו ניצל מגיא-ההשמדה ועבר את ניסיונות ההעפלה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)


אוסמו, יוסף (פפי)
בן מתילדה ויהודה, נולד ביום כ' באלול תרפ"ז (17.9.1927), בטריאסט, איטליה.
לפני הצטרפות איטליה למלחמת-העולם השנייה עברה המשפחה ליוון ומשם נלקחו על-ידי הנאצים למחנות ההשמדה. כל בני משפחתו נספו בשואה ורק הוא ניצל אחרי שלוש שנות סבל ועינויים באושוויץ.
אחרי כיבוש גרמניה על ידי הצבא האמריקני, חזר ליוון ומשם עלה ארצה בשנת 1945 בעלייה ב' באונייה "דימיטריוס". יוסף שהה שנה אחת בעין חרוד, עבר לתל-אביב, התגורר אצל קרוביו ועבד כפועל-בניין. היה שקדן, שתקן ולוחם מצוין. בביצוע המשימות שהוטלו עליו הצטיין בדייקנות ובזריזות כאחת.
בינואר 1948 גויס ל"הגנה" ונשלח לנגב. ב 13 במרס אורגנה שיירה ובה 12 כלי רכב כדי לפרוץ את הדרך ולהביא אספקה לגת ולגלאון. השיירה עברה את הכפרים עיראק-סואידן ופלוג'ה והתקדמה לעבר יעדה. באותה עת יצאה מחלקה מגת להציב חסימה למניעת תגבורת אויב מעיראק אל-מנשיה. בקרב זה נפל ביום ב' באדר ב'
תש"ח (13.3.1948), ונקבר בגת.
ביום כ"ג בחשוון תש"י (15.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)


אברמסון, עטרה (קריינדיל)
בת רבקה ואביגדור, נולדה ביום כ"ג בטבת תרפ"ז (28.12.1926)
בוויילון, פולין, למשפחה חסידית מפורסמת.
נתחנכה חינוך דתי. למדה בבית-ספר עממי בעיר-הולדתה. עם הכיבוש הנאצי הוגלתה למחנות-הסגר בגרמניה, הובאה למחנה-המוות אושוויץ והתענתה שם ייסורים נוראים. משפחתה המסועפת הושמדה, אך היא
הצליחה להינצל.
עם השחרור הצטרפה לקיבוץ דתי של תנועת "נוחם" בגרמניה. משם הגיעה לאיטליה והצטרפה לקבוצת "בני- עקיבא-אילה". עם חברי הקבוצה עברה הכשרה בוילמדונה (איטליה הצפונית). באלול תש"ו (1946) הפליגה ארצה באוניית- המעפילים "כ"ג יורדי הסירה", שנתפסה בידי הבריטים וכל מעפיליה הועברו למחנה בקפריסין. עטרה שהתה במחנה שישה חודשים ובמשך תקופה זו השתתפה בפעילות התרבותית של התנועה. מקפריסין עלתה לארץ ביום ח' באדר תש"ז (1947) והצטרפה לכפר עציון, למרות בקשת קרוביה שתישאר אצלם. היא נקלטה מהר במקום ובחברה ורכשה במהירות את השפה העברית. בתקופת המצור על כפר עציון עברה אימונים בנשק וסיימה קורסים לעזרה ראשונה. השתתפה בשמירה ובשעת קרב דאגה לאספקה ללוחמים. שמרה תמיד על ערכי הדת ומצוותיה. רצינית ואחראית בעבודה. היתה מעורה במקום, דרוכה לכל קריאה, ומטפלת בפצועים במסירות ובעדינות. בהשתולל הקרב בכפר עציון היתה בתחנת עזרה ראשונה במקלט שבבניין המנזר הגרמני. ב-12 במאי ערכו כוחות הלגיון הערבי ובלתי סדירים התקפה כבדה על הגוש והצליחו לבתרו לשניים. למחרת, יום לפני ההכרזה על הקמת המדינה, ד' באייר תש"ח, (13.5.1948) המשיך האויב בהתקפה הכבדה ושריוני הלגיון פרצו לתוך כפר עציון ובעקבותיהם המוני ערבים. מפקד הכפר הורה להפסיק את האש ולהיכנע והמגינים התרכזו ליד בית-הספר. לפתע פתחו הערבים באש על הנכנעים, חלקם נהרגו וחלקם הצליח לברוח אל מרתף המנזר הגרמני וממנו ניסו להמשיך להילחם. הערבים השליכו פנימה רימונים רבים ולבסוף פוצצו את הבניין. כל הנמצאים בו נקברו תחת הריסותיו ועטרה ביניהם.
ביום י"ט בחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה עטרה עם שאר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)