בספר צוואות, מכתבים ופתקים שהם עדויות אישיות ישירות ובוטות, שנכתבו בגטאות, במחנות מעבר, ברכבות שנסעו למזרח, במחנות ריכוז ובמחנות מוות. המסרים שנכתבו על סף המוות נעדרים כל פרשנות של המשקיף מן החוץ. לפנינו חשיפה אותנטית של חוויות ורגשות אישיים, של התמודדות עם הסבל והתחשבנות עם הסביבה האדישה ועם המרצחים.

כאשר הנוראות בוקעת בצורת קול אישי, מזוהה בשם הכותב – העדות נשמעת משכנעת יותר, אמינה יותר ונוגעת ללב. הקביעה המוכרת "רצח שישה מיליונים", יוצאת כאן מתוך ערפולה המושגי וקורמת עור וגידים. הספר כולל מבוא הסוקר את המתחולל בנפשם של הכותבים בעת שהם משאירים דברי פרידה.

"אי אפשר לכתוב ביקורת על אסופה של דברי ההולכים למות. ואפילו לתמצת את 117 המכתבים האחרונים לא ניתן, כי כל מכתב, כל פתק, מכיל חיי אדם, גורל משפחה שלמה... קריאת הספר קשה מאוד, מערערת את האיזון הנפשי הרופף שכל אחד מאתנו מנסה לשמור עליו. ואף על פי כן יש במכתבים חיוב החיים... אני מודעת למאמץ הנפשי שנדרש לשם איסוף המכתבים האחרונים, מיונם וסידורם, לא על פי תאריך או ארץ אלא על פי תוכנם... אני מלאת הערכה לעורך ולהוצאת יד ושם על עצם גאולת המכתבים מן הגניזה, לא רק למען הקוראים והחוקרים, אלא גם למען הכותבים. לרובם הגדול הדף האחד בקובץ הוא ככתובת על מצבת קבר שלא זכו לו". [רות בונדי, מוסף ספרים, הארץ, 26 במרס 2003].

"שלא כבקובצי מכתבים קודמים, המכתבים באסופה הנוכחית אינם מלווים בדברי פרשנות... הדברים מובאים כפי שכתבו אותם כותביהם כמה ימים, לפעמים כמה דקות, לפני מותם... כינוסם בספר זה לצד זה בסדר מופתי, כשרק עקרון הארגון כופה את כלליו עליהם, הוא זעקה שקטה החוצבת בלב, גם עשרות שנים לאחר שנכתבו...". [תמר נשר-רטי, מקור ראשון, 7 בפברואר 2003].

 "ספר של עדויות אנושיות, שבו המושג המופשט 'שואה' קורם עור וגידים בסיפורים אנושיים מצמררים. מחנכים ימצאו בו ערך רב". [דוד שליט, אתרוג, ינואר 2003].

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות