אדית השאירה מאחוריה אם קשישה והצטרפה אל תנועת ההתנגדות שחוללה את המרד הסלובקי. לצדם של גברים מחוספסים, בהרים, בכפרים נידחים ובתנאי קיום אכזריים, היא לחמה וחמקה שוב ושוב מידי הגרמנים. כינויה "קאטקה" נודע בקרב הפרטיזנים והאוכלוסייה כולה והיא זכתה להערצה ולהערכה רבה.

"בכנות רבה היא מתארת חיי חברה לחוצים, קנאות ומריבות. גם התאהבויות היו ושברוני לב, ובדידות... הסיפורים קולחים ומרתקים. עולים מהם תושייה אינסופית וכשרון יצירה בלתי נדלה...". [שולמית גבע, מעריב, 25 באפריל 2003].

"זהו ספר אמיץ באמירה שלו, בעצם תרומתו לשבירת מיתוס הגבורה... חשוב מאוד לקרוא אותו ולהתוודע לזווית נוספת, בלתי מוכרת". [עלית קרפ, הד הקריות, 2 במאי 2003].

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות