|
נאום שרת החינוך התרבות
והספורט בעצרת בני הנוער בבקעת הקהילות ביד ושם
19 באפריל 2004
מכובדיי
יו"ר יד ושם – מר אבנר שלו
מנכ"ל יד ושם – ישי עמרמי
מנהל בית-הספר להוראת
השואה – ד"ר מוטי שלם
מ"מ מנהל מינהל חברה ונוער
במשרד החינוך – מר נח שלו
נציג ניצולי השואה – מר
שמוליק שילה
נציגי מועצות תלמידים
ונוער
חברי תנועות נוער
קהל נכבד
אנה פרנק כתבה ביומנה,
אחרי תקופה ארוכה של סבל וחיים במחבוא, את המילים הבאות:
"אני עדיין מאמינה שעמוק בליבם, לכל בני האדם יש לב טוב".
כמה מרגשים דברי האמונה
התמימה האלה, כמה מפתה להאמין בהם: שבעצם, בעומק, כל בני
האדם רוצים בטוב ולא ברע.
לא נכון.
אל תאמינו.
אסור להתפתות.
חודשים אחדים אחרי שכתבה
את המילים האלה, אנה פרנק הובלה למחנה השמדה ונרצחה בהיותה
בת 15. הסגירו אותה, הובילו אותה, ורצחו אותה, אנשים ששום
דבר טוב לא היה בליבם.
רק רע.
גם כשאנחנו חיים בתוך עולם
טוב - בחופש, בדמוקרטיה, במדינה שוחרת שלום - צריך שיהיה
לנו אומץ להסתכל מן האור אל החושך, ולדעת שלא הכל אור.
אסור שהמטאפורות יסתירו
מפנינו את המציאות.
השואה לא באמת התרחשה בפלנטה אחרת.
האדמה המקוללת של אושוויץ
ובירקנאו לא נמצאת על הירח.
היא כאן, בעולם שבו
אנחנו חיים.
בוודאי, העולם מלא אנשים
בעלי לב טוב ורצון טוב, אבל יש בעולם – וכנראה תמיד יהיו –
גם הרבה מאד רעי לב, שונאי ישראל, שונאי אדם, וחסרי מצפון.
אלו תמיד יידעו
לנצל לרעה את הרצון שלנו להאמין שלכל אדם יש לב טוב. הם
תמיד ימצאו את הדרך לכסות על הרוע שלהם בתעמולת שקר של
כאילו טוב, הם תמיד ינסו לשכנע אותנו שגם
אנחנו אשמים בזה שהם רוצחים אותנו.
יהודים לא מעטים האמינו
בזה ברגעים האחרונים של חייהם, בדרכם לתאי הגזים.
בעולם שאחרי אושוויץ,
דווקא האנשים טובי הלב ובעלי המצפון, צריכים לעמוד
על המשמר. צריך להלחם למען הטוב.
צריך
להגן עליו.
צריך
לדעת להבדיל בין טוב לרע, בין אמת
לשקר, ובין חושך לאור.
צריך
לדעת שהחושך מנסה לא פעם להתחפש לאור.
צריך
לדעת שאין שום צורה של שנאת ישראל
"מוצדקת", "ביקורתית", "מובנת".
שנאת ישראל היא תמיד שנאת
אדם, גזענות, וחושך.
ולפעמים החושך מתחפש
לשליחות. לאידיאולוגיה, להקרבה.
כאשר גרמניה הנאצית היתה
כבר קרובה מאוד לתבוסה במלחמה, כאשר הם היו זקוקים לכל
המשאבים ולכל כוח האדם לצורך המלחמה, הם המשיכו להשקיע
מאמצים כבירים, כוח אדם, אמצעים, רכבות,
כסף רב, למטרה של השמדת העם היהודי.
לפעמים קשה להאמין.
עד הרגע האחרון
ממש, צבאות הברית כבר היו מרחק של יום או יומיים מהם,
והנאצים – במקום להימלט ולהציל את נפשם - המשיכו
להפעיל את מכונת ההשמדה, כאילו הם ממלאים שליחות
קדושה.
בגלל מעמדה המיוחד של
הונגריה כבעלת ברית של היטלר, יהודי הונגריה שרדו שש שנים
של מלחמה, עד אביב 1944. ואז - כשהרוסים התקרבו ממזרח,
והאמריקנים והבריטים כבר פלשו לאירופה ממערב. השחרור כבר
נראה בעין מעבר לאופק הקרוב, (כל אדם באירופה ידע שקץ
המלחמה קרוב, ושהנאצים מפסידים במלחמה) - בשעתם הכי קשה של
הגרמנים, הם החליטו שהדבר הכי חשוב הוא להשמיד גם את יהודי
הונגריה. "שליחות קדושה", משימה, תפקיד היסטורי.
לרדוף כל יהודי עד האחרון. הם השקיעו בזה מאמצי ענק, של
חשיבה ושל ביצוע. במבצע לוגיסטי ענק, יעיל, מתוכנן לפרטי
פרטים, הם הובילו להשמדה כמעט חצי מיליון יהודים בתוך
שמונה שבועות בלבד. את כוחותיהם האחרונים רגע לפני קריסתם
הם הקדישו לרדיפה של ימים ולילות אחרי כל יהודי בודד
שהסתתר אי שם. לא ויתרו על אחד.
קשה להאמין שיכול להתרחש
בלבול כל כך גדול בין טוב ורע, שחושך כל כך גדול מעיז
להתחפש לאור. קשה להאמין, אבל חייבים. לעובדות חייבים
להאמין, כי ידיעת האמת היא ההתחלה של הבדלה בין חושך לבין
אור, והרי תמיד יש ניסיונות של החושך להתחפש לאור. של
גזענות ואנטישמיות להתחפש למִסְכֵּנוּת, של רצחנות להתחפש
למאבק לחופש, של אכזריות חייתית להתחפש להקרבה ושאהידיות.
והשנה אנחנו מקדישים את
היום הזה לשליחות ההפוכה, שליחות האור,
ומקדישים מאמצים גדולים כדי לזכור כל אחד. כמי שמבדילים
בין חושך לאור, אנחנו יוצאים לחפש בעדויות, בארכיונים,
ובניירות הנשכחים, ולמצוא כל שֵם. השטן רדף אחרי כל אחד
כדי לכסות את שמו בחושך, ואנחנו בזיכרון ובתיעוד מחפשים כל
אחד כדי להביא את שמו אל האור.
כמה וכמה גופים וארגונים
כבר עוסקים במלאכה הזאת, ובראשם יד ושם. גם לא מעט בני
נוער נרתמים לה. זו מלאכה לדור שלם, הדור שלכם. להעלות מן
השיכחה את כל השמות, עד השם האחרון, עד היהודי האחרון.
|
