|
19 באפריל, 2004
טקס האזכרה המרכזי באוהל
יזכור
טקס האזכרה
המרכזי לזכרם של ששת מיליוני הקורבנות היהודים בשואה נערך
באוהל יזכור ביד ושם. הטקס חתם את מעמד "לכל איש
יש שם" - הקראת שמות קורבנות השואה באוהל יזכור ביד
ושם ובמקביל במשכן הכנסת, בחסות יושב ראש הכנסת.
כמדי שנה נערך
טקס האזכרה המרכזי באוהל יזכור השוכן על פסגת הר
הזיכרון- יד ושם. במבנה,דמוי אהל מרובע, טמון אפר קורבנות
מן השואה שהובא ממחנות המוות. על רצפת האוהל חרוטים שמות
של עשרים ושניים מבין מאות מחנות הריכוז ההשמדה, ואתרי
הרצח בהם נטבחו היהודים בשואה ובמרכז האהל בוערת אש תמיד
לזכרם של הקורבנות.
הטקס,
בהנחייתו של בני הנדל, ובמעמד יו"ר מועצת יד
ושם, הפרופסור שבח וייס, נפתח בהקראת שירו של אברהם
שלונסקי "הנדר", המסתיים במילים
"לזכור את
הכל, לזכור ולא לשכוח"
ולאחריו ביצעה מקהלת אנקורי, את השיר
"ממעמקים".
את אש
התמיד העלה, מר מקסי ליברטי, ניצול שואה, ידיד
יד ושם ומן התורמים החשובים למוסד. קדיש לזכר
הנספים, נאמר על ידי מר ניקולאי רוט, ניצול שואה אף
הוא.
החזן יהודה
לנדנר שר את תפילת "אל מלא רחמים", והטקס ננעל
בשירת "התקווה".
בשעות שלפני
טקס האזכרה המרכזי, נמלא אהל יזכור בעשרות אנשים, ניצולי
שואה ובני דור שני ושלישי שביקשו, במסגרת מעמד "לכל איש
יש שם", להקריא את שמות קרוביהם ויקיריהם שנספו בשואה.
כל אדם המבקש לעשות כן, יכול לבוא אל אוהל יזכור ולהנציח
את זכר אהוביו. הטקס הזה,שהוא מאוד אישי ולא פורמאלי הוא
אולי המרגש והכואב ביותר מבין אירועי יום הזיכרון לשואה
ולגבורה, שכן הוא מבטא במלוא העוצמה את הקשר האישי והרגשת
האובדן של הניצולים ובני משפחתם כלפי הקורבן היחיד בשואה.
אחד הסיפורים המרגשים ביותר השנה היה
סיפורו של ניצול שואה, שהקריא את שמות בני משפחתו שנספו
בשואה וכשהקריא את שם אביו, סיפר בקול נרגש,
" אבי, נהרג
בהפצצה של בעלות הברית, בעודו משוטט ברחובות העיר החרבה
ומנסה למצוא אותי."
|
