קבוצת '131 ילדי קובנה' – סיפור ייחודי מן השואה

פתיחה

הסיפור של קבוצת '131 ילדי קובנה' הוא ספור ייחודי,מופלא וכואב. זהו סיפור המסע הארוך ורב התלאות של קבוצה בת 131 ילדים מקובנה. ראשיתו של המסע בגטו קובנה, שבליטא ותחנתו השביעית והאחרונה - לאלו מן הקבוצה שהצליחו לשרוד אותו - במחנה גונסקיכרן, שבאוסטריה.

רק ארבעים ילדים מן הקבוצה שרדו את המסע וזכו לראות את החופש. תשעים מן הילדים נספו במחנה אושוויץ- בירקנאו בשתי אקציות שנערכו בראש השנה וביום כיפור תש"ד

( 1944 ). ילד נוסף נהרג על רכבת בדרך למחנה מטהאוזן בעת הפצצה של בנות הברית, בראשית שנת תש"ה ( 1945).  

הסיפור הטראגי ויוצא הדופן הזה מגלם בתוכו את כל הנורא והנפלא שבשואה: את האכזריות, אטימות הלב והשרירותיות של הרוצח הנאצי ומולם, חוסר האונים של הקורבנות לצד תעוזה, נחישות, רעות ובעיקר רצון בלתי מתפשר לחיות, שהצילו עשרות ילדים מן הקבוצה מגורל חבריהם שלא זכו לחזור מן הגהנום אל החיים.

סיפורם של 'קבוצת ה 131', שהתרחש בסוף שנת 1944 וראשית 1945, בעת שהיה ברור שגרמניה נמצאת על סף תבוסה במלחמה, ממחיש גם את דבקותם הבלתי מתפשרת של הגרמנים להמשיך ברצח יהודי אירופה עד היהודי האחרון, עד השם האחרון.

קובנה

ב 22 ביוני 1941, פלשו הנאצים לליטא. “"מבצע ברברוסה" החל. כעבור 3 ימים כבשו את קובנה ( בליטאית: KAUNAS). קובנה היתה אחד המרכזים הרוחניים והתרבותיים היהודים הגדולים בליטא וחיו בה כ 40,000 יהודים, כרבע מכלל אוכלוסיית העיר. כבר לפני כניסת הגרמנים, פתחו קבוצות ליטאיות מקומיות בפרעות רצחניות כנגד היהודים. לאחר כניסת הגרמנים התגברו מעשי הרצח. אלפי יהודים נלקחו ל 'פורט התשיעי', מצודה ששכנה לא הרחק מן העיר ונורו שם, אחרי התעללות קשה של הגרמנים והליטאים. ההערכה היא כי בחודשים יוני ויולי 1941, נרצחו כ 10,000 יהודים.

לאחר כינון שלטון אזרחי גרמני, רוכזו 30,000 יהודי העיר הנותרים בגטו ונגזרו עליהם גזירות רבות. עד סוף שנת 1941, נערכו עוד מספר אקציות ביהודי הגטו, כאשר בגדולה שבהן - ' האקציה הגדולה' ( כונתה גם "אקצית הילדים"), נלקחו כ 9,000 יהודים, מחציתם ילדים’ ונרצחו ב 'פורט התשיעי'.

עתה השתררה תקופה ממושכת של הפוגה בה הופסקו האקציות. כ 17,000 יהודים, פחות ממחצית מתושביה היהודים, לפני המלחמה, נותרו חיים בגטו בתנאים קשים וברעב. רוב המבוגרים חויבו בעבודות כפייה מחוץ לגטו.

בסתיו 1943, בעקבות פקודתו של היינריך הימלר, מפקד הס"ס, הפך הגטו למחנה ריכוז ושטחו צומצם. כ 7000 יהודים שהיו כשירים לעבודה הועברו למחנות קטנים בפרברי קובנה ובאסטוניה. אלו שלא היו כשירים לעבודה יועדו לחיסול. בראשית יולי, 1944, עם התקרבות כוחות הצבא האדום לליטא, הוחלט על חיסולו הסופי של הגטו. כ 8,000 – 7,000 יהודים ששרדו בגטו ובמחנות העבודה הסמוכים, רוכזו ונשלחו ברכבות למחנות עבודה בגרמניה. כמה אלפי יהודים, סרבו לעלות על הרכבות והתחבאו ב 'מלינות' שהוכנו בעוד מועד.            ב 1 לאוגוסט ביצעו הגרמנים חיסול סופי של הגטו. הם עברו בין הבתים, פוצצו אותם והעלו את הגטו באש. רוב רובם של היהודים שהסתתרו בגטו נחנקו או נשרפו למוות. כעבור שבועות אחדים בלבד שוחררה העיר על ידי הצבא האדום.מתוך כ 40,000 יהודים שחיו בקובנה לפני המלחמה, נותרו בחיים  3,000. כ 2,500 שוחררו בגרמניה ועוד כ 500 שהתחבאו בקרב הפרטיזנים ביערות. סה"כ שרדו כ- % 8 מיהודי העיר את המלחמה. 

כיום גרים בקובנה כ 2,000 יהודים ולהם בית כנסת ובית עלמין.

המסע

תחנה ראשונה - קובנה

כל ילדי הקבוצה התגוררו בגטו קובנה. הם הצליחו לשרוד ה "אקציה הגדולה" ( כונתה גם "אקצית הילדים") ואקציות נוספות, אך ביולי 1944, עם חיסול הגטו, פונו יחד עם משפחותיהם לעבר מחנות העבודה בגרמניה. מכאן החל מסע האימה והמוות.

תחנה שנייה - שטוטהוף

הרכבת נעצרה בשטוטהוף (Stutthof), מחנה ששכן ליד העיר גדנסק, שלחופי הים הבלטי. כאן הופרדו הילדים מאמותיהם ומאחיהם ואחיותיהם הקטנים. הנשים והילדים הקטנים הוצאו מן הרכבת והוכנסו למחנה. חלקם נשלחו מיד לתאי הגזים, חלקם הועבדו עד שנרצחו, וחלקם נשלחו כעבור מספר ימים להשמדה בבירקנאו.  מעטים זכו לצאת חיים ממחנה נורא זה. הפרידה היתה חפוזה אך בלתי נשכחת עבורם. מכאן המשיכו הילדים עם אבותיהם בלבד לעבר מחנה לנדסברג שבגרמניה.

תחנה שלישית – לנדסברג

בלנדסברג (Landsberg), מחנה עבודה שהוקם ב– 1944 בסמוך לדכאו, שהו הילדים כשבוע. במהלך שהותם במחנה, הופרדו הילדים מן האבות ומן האחים הגדולים שנלקחו לעבודות כפייה. באחד הלילות, התגנב וולף גלפרין, אחיו הגדול של אחד הילדים, שלמה גלפרין, אל האוהל בו שהו 130 הילדים. כך נוצרה לה  "קבוצת ה- 13". לאחר מכן נלקחו הילדים והועברו לדכאו.

תחנה רביעית – דכאו

דכאו הוא המחנה הראשון שהקימו הנאצים עבור מתנגדי המשטר ב 1933, רק כ 15 ק"מ ממינכן. יהודים ולא יהודים נכלאו, הועבדו בפרך ונרצחו בדכאו במשך יותר מעשור. עבור 131 הילדים, דכאו היתה תחנת מעבר במסעם מלנדסברג לאושוויץ בירקנאו. הילדים שהו בדכאו כשבוע. במהלך שהייתם במחנה, התגבשו הילדים לקבוצה מסודרת וממושמעת מסביב למנהיגותו של וולף גלפרין, האח הגדול שהצטרף אליהם בלנדסברג. 

הוא למד אותם תרגילי סדר ומשמעת שהיו, חיוניים להישרדותם במחנה.

לאחר שבוע, הועמסו הילדים על שלושה קרונות רכבת ונשלחו למחנה ההשמדה אוושויץ בירקנאו. במהלך הנסיעה קפצו שנים מהם מן הרכבת. אחד מהם ניצל והשני נהרג.

תחנה חמישית – אושוויץ בירקנאו

עבור היהודים שבאו דרך שעריו של מחנה אושוויץ לבירקנאו, בוודאי הילדים שבהם, היה המחנה תחנה סופית. מאות אלפי הילדים שהגיעו למחנה נשלחו תוך מספר דקות, לאחר תהליך ה 'סלקציה', אל מותם בתאי הגזים.

ב 31 לאוגוסט 1944, הורדו הילדים ברציף תחנת הרכבת של המחנה. במהלך ההמתנה על הרציף, החלו הילדים מתרגלים תרגילי סדר. מסיבות שאינן ברורות עד היום, לא נשלחה הקבוצה מיידית להשמדה. ייתכן שהצעידה ותרגילי הסדר שבצעו מצאו חן בעיני קציני הס.ס. שהיו ברציף, וכך נצלו חייהם. במקום זאת, נשלחו הילדים ל "לאגר A"’ מחנה המעבר של בירקנאו,  לאחר שעל ידיהם קועקעו מספרים.

אך הטרגדיה לא  פסחה גם על קבוצת הילדים. כעבור מספר שבועות, בראש השנה ויום הכיפורים תש"ד ( 1944) התבצעו שתי סלקציות בקבוצה ו 90 מהם נשלחו להשמדה בתאי הגזים. המומים וכואבים נשלחו 39 ילדי הקבוצה הנותרים ל"לאגר D” לעבוד בעבודות כפייה.

תנאי המחייה היו בלתי אנושיים. הילדים סבלו קשות מרעב, מחלות וצפיפות. בכל ערב נערך מסדר ביקורת בו מוינו האסירים בבלוק – מי לחיים ומי למוות. בדרך לא דרך – הצליחו כל ילדי הקבוצה לשרוד בחיים עד ה 18 בינואר 1945, עת החלה "צעדת המוות" מבירקנאו לעבר גרמניה.

תחנה שישית – מאוטהאוזן

מאוטהאוזן (Mauthausen) הוא בית סוהר בצפון אוסטריה שהפך בשנת 1938 למחנה ריכוז. לכאן הגיעו בסוף ינואר 1945 כ 37 מילדי הקבוצה. אחד הילדים נהרג בדרך, בעת הפצצה של בעלות הברית וילד נוסף גורלו לא נודע עד היום. בניגוד לשאר אסירי המחנה, כאן לא הועבדו הילדים. אולם מאבק ההישרדות שלהם עדיין לא תם. במהלך שהייתם המחנה, הועברו מספר פעמים ממקום למקום. באמצע אפריל 1945, כשבועיים לפני תום המלחמה, החלה צעדה נוספת - לעבר מחנה גונסקירכן.

תחנה שביעית ואחרונה – גונסקירכן.

מחנה גונסקירכן (Gunskirchen) שוכן כ 7 ק"מ מן העיר וולס, באוסטריה של היום. לכאן הגיעו בסוף אפריל חלק גדול מן הילדים שנותרו בחיים. ילדים בודדים נלקחו לבוכנוואלד שבגרמניה ושוחררו כבר ב 11 לאפריל 1945. אלו שהגיעו לגונסקירכן מציינים את הרביעי למאי 1945, בתור יום השחרור שלהם. באותו יום הגיע מסע האימה והמוות לקצו, אך החל המסע הארוך והקשה- מסע השיבה לחיים.