 |
נאום נשיא המדינה בעצרת הממלכתית לשואה ולגבורה
ביד ושם
4 במאי 2005
מיליוני בני העם היהודי ברחֲבי העולם ורבים מֵחסידי אומות העולם ושוחריהם, מתייחדים
היום עם זכרם של קורבְנות השואה ועם סִבלם של ניצולי השואה. כך אנו נעשה בְכל דור
ודור. פִצְעי הָעם היהודי לא יגלידו לעולם.
60 שנה חלפו מֵאז נטבחו 6 מיליון מבני עם עולם, מאז פסקה המלחמה הגדולה ביותר
בתולְדות העולם.
מי ששרד וזכה להתעורר אל בוקרו של תִשעה במאי 1945 ידע' כי חייו היו כְעלה נידף.
להישרד פירושו לזכות בעוד דקה של חיים או עוד לילה בלי להיות מטרה לְכַלְבי הקלגסים
או להינצל מִירייה מֵרובהו של חייל נאצי או מִמִשלוח אל תאי הגזים.
להישרד פירושו לְהִיוותר בַחיים בַמחנות בִתְנָאי השפלה, לעבור עוד יום של עבודת
פרך, פחד וחרפת רעב. להינצל פירושו לא לקפוא למוות בַחורף האירופי המושלג, מִצְעדות
המוות ומִמחלות קשות.
עד הַשחרור לא הרשו לעצמם הניצולים לָחַשוב על הֶעתיד מעבר ליום המחר.
נח קליגר, מתאר את הנסיעה האין-סופית בִקְרונות הרכבת במשך ימים, בִצְפיפות
ובְמַחֲנק, בלי מזון, כאשר לפתע פונה אחד האסירים בְיְידיש ואומר לַנוסעים כי הוא
מוכן לחלק להם את פרוסות הלחם האחֲרונות שבידו, אם יצטרפו אליו לַאמירת קדיש על
אביו שנפטר. וכאשר שאלו הנוסעים היכן ומתי נפטר אביו, הֵשיב הצעיר שאביו נפטר זה
עתה והוא שרוע מתחת לרגליהם בִקְרון הרכבת.
בָרגע שניתן לַניצולים החופש לצאת מתוך המחנות – רגע שכל-כך חיכו לו – התברר לרבים
מֵהם כי אין להם למי לַחֲזור ואין להם לאן.
לרבים לא היה עוד רצון לחיות, אומנם הצורר הנאצי איננו עוד, אולם להם לא נותר מאומה
חוץ מן הנשימה ללא פחד. היו ניצולים ששבו לְביתם – אך מצאו בו זָרים שהשתלטו על
בתיהם.
רוב ניצולי השואה חזרו לחיים, אולם נאלצו לעמוד מול מבחני הישרדות קשים, מול
הבדידות, בלי הורים, בלי אחים, בלי ילדים בלי בית. גיזלה סימונס, הצליחה לשוב הביתה
– ביוגוסלביה – ובכל יום, במשך חודשים, הלכה לתחנת הרכבת, שמא... אולי... מישהו
מִבְני המשפחה יופיע.
הניצולים במעמד של פליט, נשארו רעבים ותְשושי-כוח עם זיכרונות קשים מלווים בְסיוטים.
לרבים מהם יום השחרור היה גם היום הראשון להתרסקות ולְמאבק קיומי חדש, הם חיו בחוסר
אֵמון וְאמונה, בחוסר תוחלת, הם צללו עם השחרור אל עבר התהום, לַחלומות, לבִיעותים,
לִנְדודי שינה, לְמחלות קשות, לְסבל וְיִיסורים.
רבים היטלטלו לאחר השחרור בְרַחֲבי אירופה במחנות עקורים. אחרים, עשו לבדם את דַרכם
לא"י, אבל שַעֲרי הארץ היו נעולים לִפניהם וגורְשו מֵהארץ חזרה לים, יש שטבעו או
הוטבעו, ויש ששוב ננעלו בין גִדְרות תיל.
והיו שזכו וְהִגיעו לָארץ, אך כאן נאלצו להילחם מול צִבְאות ערב, בִקְרבות מלחמת
השחרור. רבים מהם שהיו נצר אחרון למשפְחותיהם, נפלו בַקרב על האדמה שחלמו ולא זכו
לִבְנות בה את ביתם.
ניצולי שואה יקרים, אשרינו שהִגעתם לְיום השחרור וניצלתם. טוב שאתם יכולים לְסַפר
על השואה ולְהנחיל את מורֶשת השואה ולְקָחֶיה לַדורות הבאים.
על אף הנורא והבלתי-נתפס, טוב שרְאיתם את האור, אחרי שהחשיכה השתלטה עליכם ועל
העולם.
אשרינו שזְכיתם להגיע לָארץ, וזְכיתם להקים כאן את ביתכם הֶחדש. על אף הזיכרונות
הקשים, העם היהודי וההיסטוריה היהודית מודים לכם על תרומתכם לְבניין המדינה,
לְביטחונה, לְכלְכָלָתה ולְתרבותה. אתם האודים מוצָלים מאש, לימדתם את הָאנושות
שִיעור והנכם סמל לִנְחישות, לתעצומות הנפש ולְכוח הרצון של הָעם היהודי.
לוּ יום השחרור – היה מַגיע קודם, העולם היה נראֶה אחרת, ובוודאי שהעם היהודי היה
גדול יותר בְעוצמתו, ברוחו ובְתרבותו.
ניצולי השואה, אתם מְקור השראה לָאנושות. עם ישראל ובתוכו שרידי השואה הצליח להגשים
חלום של דורות רבים להקים בית לאומי לעם ישראל, בארץ ישראל.
המפגש ביום השחרור בין הניצולים לְבין חיילים יהודים, שלחמו בְצִבְאות בַעלי הברית,
ובהם גם חיילים מֵארץ-ישראל היה מרגש מאוד. רבים מהניצולים השתלבו בַפְעולות
ה"בריחה" וה"העפלה", עסקו בחינוך ובלימוד עברית. כמה מן הניצולים החלו בַפְעולות
רדיפה אחרי פושעי המלחמה הנאצים.
בקיץ של שנת 44, ראה מאיר קוטס בַפַעם הַאְחַרונה את אמו כאשר נשאר לבדו על פסי
הרכבת בגטו לודז'. אמו עוד הספיקה להשליך לְעברו חתיכת לחם ולומר לו "אל תדאג,
בקרוב נתראה".
מאיר קוטס עבר 5 סלקציות במהלך המלחמה, נסע בארבעה טרנספורטים, הוריו וַחמש
אַחְיותיו הלכו לְמַחנות המוות.
הוא עבד במחנות הכפייה, וְנִכְלא בבירקנאו – אושוויץ.
הוא היה בטוח שהוא היהודי האחרון שנשאר בָעולם, אחרי שכולם סביבו מתו במחנות ההשמדה
ובָרעב.
עם השחרור נְציגי הצלב הָאדום היו בטוחים שהוא גוסס, שאין טעם לטפל בַמת החי.
הִשאירו אותו לנפשו, כאילו לא הייתה שואה שעות אחדות קודם לכן.
אסיר יווני, גוי, נשא אותו על גבו והתחנן לִפְני אַנְשי הצלב הָאדום שיטפלו בו.
מאיר קוטס, טופל וְהֶחֱלים. הוא עלה לארץ ונלחם כאן במלחמת העצמאות.
נפצע ב-1970 במלחמת ההתשה, בִתְעָלת סואץ. הוא היה מִמְקימי תמנע.
הוא הֵקים משפחה לתפארת, הוליד ילדים ונְכדים.
ניצולי שואה יקרים. אנו מצדיעים לכם, על שחזרתם לחיים, על שהֵעזתם שוב להרגיש
שייכות, על שאזרתם עוז לְהקים שוב משפחות, על שהִסכמתם להאמין שוב בִבְני אדם
ובִבְני המין האנושי. על שהסכמתם להפקיד בידי דורות הֶעתיד את הזיכרונות הנורָאים
אשר חוויתם. ולא נְתַתם לעצמכם לשקוע בִתְהום הנְשִייה של השִכְחה.
אני מצטער כי מיעטנו לומר למי שהתמודדו פנים אל פנים מול המוות - "כמה אתם גיבורים".
הם שקפאו בַשלג ומֵתו בָרעב, הם שהצטופפו על מיטות העץ בִצְריפי המוות, הם שנפרדו
על פסי הרכבות מֵהוריהם, הם שחוו את השואה. הם גיבורי השואה.
בטעות רבים רצו שתחזרו אל הַחיים מהר, שלא תחיו את הֶעבר הָאיום.
אפלת השואה מלווה את מדינת ישראל, את העם היהודי. כך יהיה לעולם ועד. אנו חשים בכל
עת את העצבות המְעיקה. אנו נושאים את המועקה בִמְחילות לבנו. מִפעם לְפעם צמרמורת
אוחזת בגופנו, מול המראות הקשים עינינו מַזילות דמעה, ושוב אנו מִתְחַלְחַלים מן
התֵיאורים של הנִיצולים, מן התמונות הקשות.
השואה איננה עיוות יוצא דופן של חוקי ההיסטוריה. היא עובדה מאיימת ומְצערת של טבע
הָאדם, של יצרים אפלים. היא עלולה לפרוץ בפתאומיות תוך הרס אובדני. על האנושות תדיר
לעמוד מפוכַחַת, מְציאותית, זְהירה ועַרוכה לִמְנוע שואה נוספת.
אין וודאות שְעֶרְכֵי הדמוקרטיה, המוסר והצדק חסינים תמיד, בפני הרשע, הטוטאליטריות,
הזיוף.
התמימות האנושית חלשה יותר מול הרשעות והדמגוגיה. היצרים השְפָלִים חזקים מן
הַטוהַר, מן האמונה והערכיים האנושיים
העם היהודי למד את הלקח ההיסטורי של השואה.
הַאומנם הֵפיקה האנושות את הלְקחים? מֵחובתנו להבטיח ולהנחיל את לִקְחי השואה בכל
דור וָדור.
יְהִי זכרם של הנִסְפִים ברוך. |
|
