מצפור הפרטיזנים

מצפור הפרטיזנים הוקם במטרה להוקיר את הלוחמים היהודים בשורות הפרטיזנים בתקופת השואה.

הפסל שמוצב במצפור הנו "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט), פלדת קור-טן, חיתוך פלזמה. הפסל צדוק בן-דוד,  בחר בדמות העץ כסמל לפרטיזן הלוחם. העץ אינו עץ גרידא, אלא עץ הרוחש חיים בדמותם של מאות דמויות של אנשים, נשים וטף, המוסווים ונעלמים בין ענפיו, בדיו ועלוותו של העץ. הם, הלוחמים והעץ, משלימים אחד את משנהו לישות אורגנית אחת מלאת חיוניות.  שכן, חייו של הפרטיזן  הלוחם נשענו על היער ועציו כמקום מסתור, שהגן עליהם והעניק להם סיכוי לחיים.

מצפור הפרטיזנים עוצב ע"י האדריכל דן צור. על אחת מאבני המצפור חקוקות מילות המנון הפרטיזנים בשפות עברית, יידיש ואנגלית. למרגלות המצפור נבנו "זמיינקות" (מקום המסתור של הפרטיזנים), ששימשו את הפרטיזנים בתקופת השואה. שבילים מתפתלים בינות לעצים מוביל אל הזמיינקות ואל המצפור מעליהם.

 צדוק בן דוד הנו בוגר האקדמיה לאמנות בצלאל, ירושלים ובית הספר לאמנות חזותית סנט מרטין, בלונדון בה גם שימש כמרצה. פסלו של צדוק בן-דוד נבחר מתוך מספר הצעות שהוגשו ליד ושם.

מצפור הפרטיזנים הוקם בעזרתה האדיבה של משפחת קרטן - ג'וליה ואיזידור קרטן, ז"ל שהיו פרטיזנים באוקריאינה, וילדיהם. איזידור קרטן היה בן 26 ועבד כיערן כאשר הנאצים כבשו את מחוז הולדתו והתקרבו לעיר מולדתו שווירץ' באוקראינה של היום. הצעיר מבין 10 ילדים, הוא הכיר את היער היטב והפציר במשפחתו ובשכניו לברוח אליו ולהתנגד לצורר. בתחילה רק אח אחד הסכים. אולם, לאחר שהקימו זמיינקה אחת (מקום מסתור תת קרקעי), וזוועות פשעי הנאצים סגרו על העיירה, הצטרפו אחרים, ובמהרה נוצרה מערכת זמיינקות לשכנם. איזידור היה משכים קום לפני עלות השחר, מתגנב לגטאות הסמוכים ומגייס אחרים להצטרף אליהם, מחפש מזון ונשק, רובים, סכינים, מקלות, כל כלי זיין אפשרי. בדרכו הדביק פתקים ביידיש על מנת להורות על הדרך למעבה היער, למבקשים להצטרף. אחת מן המגוייסות על ידי איזידור הייתה נערה בשם ג'וליה גרוסברג, אשר נישאה לו מאוחר יותר באחד מן המסתורים התת קרקעיים, הבן הארי קרטן שיהיה נוכח בטקס אמר: " המיקום של המיצפור- המשקיף על בקעת הקהילות - אינו רק יפהפה, אלא גם סמלי. גם הורי השקיפו על הקהילות הסובבות אותם מתוך תוככי היער".

.1 מרכז המבקרים

3.  קפיטריה

29.  גן חסידי אומות העולם

יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ©2004 כל הזכויות שמורות