ביקור ביד ושם

אנדרטת הקרון -יד למגורשים

(משה ספדי (נ' 1938
עץ ומתכת

קרון רכבת גרמני אותנטי, ששימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה וניתן ליד ושם על ידי ממשלת פולין, ניצב במרכזה של האנדרטה. הקרון, שתנועתו כמו קפאה בזמן, ניצב בקצה מסילת-הברזל שעל גשר קטוע, ותחתיו מדרונו התלול של יער ירושלים. האנדרטה נבנתה כזיכרון לשילוחים אל מחנות ההשמדה, אך הגשר הקטוע שהקרון ניצב עליו בולם את המסע. מעבר לאנדרטה נשקף נופה של ירושלים, בירתה של מדינת ישראל. תחנתו הסופית של הקרון בירושלים מנוגדת לסופו של המסע המקורי במחנות ההשמדה, והיא סמל לתקומה שלאחר השואה.

"מעל למאה אנשים נדחסו לתוך הקרון שלנו... אין אפשרות לתאר את המצב הטראגי בקרון הסגור, חסר האוויר, כל אחד מנסה להידחף לאשנב הקטן, כולם מוטלים על הרצפה. גם אני נשכבתי. בקרשי הרצפה מצאתי סדק ולתוכו דחפתי את אפי כדי לנשום מעט אוויר. הסרחון בקרון היה בלתי נסבל. בארבע פינות הקרון עושים אנשים את צרכיהם... כעבור זמן מה עצרה הרכבת פתאום. לקרון נכנס אחד השומרים. התברר שנכנס לשם שוד. היינו צריכים לגשת אליו אחד אחד ולהראות לו כל מה שברשותנו. הוא לקח כל מה שלא הוסתר היטב: כסף, שעונים, דברי ערך... מים! התחננו לפני עובדי הרכבת. רצינו לשלם להם בתמורה הרבה כסף. שילמנו 500 ו-1000 זלוטי בעבור מעט מים. שילמתי 500 זלוטי, יותר ממחצית הכסף שהיה ברשותי, וקיבלתי ספל מים, כחצי ליטר. כשהתחלתי לשתות התנפלה עלי אישה שילדה התעלף. בכל כוחה רצתה להכריח אותי שאשאיר לה מעט מים. השארתי בספל מעט מים וראיתי את הילד שותה ממנו.
מרגע לרגע נעשה המצב בקרון קשה יותר. השמש חיממה את הקרון. הגברים שכבו ערומים למחצה. גם חלק מהנשים שכבו במלבושן התחתון. האנשים שכבו על הרצפה, נאנחו ורעדו כאילו אחזה בהם צמרמורת. עשו מאמצים לנשום טיפת אוויר וכבר לא יכלו לזוז... כאשר הגענו למחנה, רבים היו מוטלים על הרצפה ואחדים כבר לא היו בחיים. היינו בדרך כעשרים שעות. אילו נמשך המסע עוד חצי יום, היינו כולנו מתים מחום."

בקרון משא למחנה המוות - עדותו של ניצול

אנדרטה זו הוקמה בתרומתם של ארבעת האחים

בנימין ואנה מרשין, פריז
זיסמן ופולה מרצינסקי, תל אביב
אייב ומרים מרצינסקי, ניו יורק
איזי וברניס מרין, ניו יורק