אירועים

אות חסיד אומות העולם הוענק לבני הזוג סנאפר מהולנד

בטקס נכחו שניים מילדי משפחת דה הרטוך - טרוס דה הרטוך מהולנד וסלומון דה-הרטוך מישראל, מיה לוי, שאומצה על ידי בני משפחת דה הרטוך לאחר המלחמה, וכן חמישה מילדיהם של המצילים, היין ומרתה - סנאפר, ג'רי, יאן, יוהן, האנס ופראנק, מקליפורניה ומקנטקי שבארצות הברית. כמו כן נכחו בטקס שופט בית המשפט העליון בדימוס ויושב ראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם, יעקב טירקל, המזכיר הראשון לנושאי חברה ותרבות בשגרירות הולנד בישראל, מר באד רלום, נשיא האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, הרב אורי רגב, ורבים מבני המשפחות המורחבות של סנאפר ודה-הרטוך.

יוהן סנאפר, שנשא דברים בשם ילדי משפחת סנאפר, אמר: "עבור הורינו, המילים 'תן לנו את פת לחמנו היומית' היו יותר מאשר תפילה. הן היו משימה קדושה שמילאו אמא ואבא במשך כל יום מחייהם, משימה שכללה את כל רעיהם, בני האדם."

טרוס דה-הרטוך נשאה דברים בשם הניצולים. היא התייחסה לכתובת החקוקה על המדליה שהוענקה על ידי יד ושם לחסידי אומות העולם, "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו", באומרה: "אלו הדברים שתמיד אמרו הורי, בדגש על בני הזוג סנאפר."

סיפור ההצלה:
היין ומרתה סנאפר חיו עם ששת ילדיהם הקטנים בנאלדוויק (Naldwijk), עיירה במערב הולנד. כראש לשכת העבודה המקומית, היה היין עד לצעדים המפלים שננקטו נגד היהודים. בקיץ 1942, כאשר לא יכל עוד לעמוד מהצד בעוד יהודים מגורשים מהולנד, הצטרף היין לקבוצת המחתרת המקומית. יחד עם אשתו, מרתה, נתן היין מקלט למשפחה יהודית מרוטרדם, משפחת דה-הרטוך, שניסתה באופן נואש למצוא מקום מחבוא. בני הזוג סנאפר העסיקו את רוזה דה-הרטוך, אם המשפחה, כמטפלת בששת ילדיהם, וארגנו מקומות מסתור עבור לוי (לין) וחמשת הילדים - אנני, אסתר, ז'ק, סלומון וטרוס. רוזה נשארה עם בני הזוג סנאפר במשך כל המלחמה, גם בעת שחיילים גרמנים שוכנו בבית המשפחה. תוך שהם נוטלים על עצמם סיכון רב, הגניבו בני הזוג סנאפר את לין וטרוס לביתם, על מנת שיבלו מספר שעות עם רוזה. במאי 1943, עם תחילת הגיוס ההמוני של גברים הולנדים בין הגילים 18 ו-45 לעבודת כפייה בגרמניה, השמיד מייד היין מידע אישי במרשם התושבים העירוני, ויצר במקום מידע זה מסמכים מזויפים. כתוצאה ממאמציהם של היין ומרתה סנאפר, שרדו כל בני משפחת דה- הרטוך את המלחמה במקומות המסתור שהוכנו להם.