חסידי אומות העולם

יחסה של רוב האוכלוסיה המקומית ליהודים בתקופת השואה היה נגוע באדישות או בעוינות. רוב האנשים צפו כיצד שכניהם זה מכבר הוצאו מבתיהם, נשלחו או נרצחו במקום;  חלקם שיתפו פעולה עם הרוצחים; רבים הרוויחו משוד רכושם של היהודים. אולם בעולם של פשיטת רגל מוסרית וערכית, היה גם מיעוט קטן של אנשים אשר אזרו אומץ יוצא דופן על מנת לשמור על ערכי מוסר אנושיים.

אחת מחובותיו העיקריות של יד ושם הוא להביע את תודתו של העם היהודי ומדינת ישראל לאותם לא-יהודים ששמו נפשם בכפם על מנת להציל יהודים בשואה. המשימה הוטלה על יד ושם ב"חוק זכרון השואה והגבורה – יד ושם" (1953), ובשנת 1963, ייסדה רשות הזיכרון מפעל בינלאומי להענקת אות חסיד/ת אומות העולם למעטים שעמדו לציוד של העם היהודי תקופה האפלה ביותר בתולדותיו. לשם כך הקים יד ושם ועדה ציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון, שבוחנת כל מקרה לגופו ואחראית על הענקת האות. חסידי אומות העולם מקבלים מדליה ותעודת הוקרה ושמותיהם מונצחים בהר הזיכרון בירושלים.

מפעל חסידי אומות העולם הוא תכנית שאין דומה לה. זהו ניסיון חסר תקדים של הקורבנות לזהות בקרב העמים שהיו מחוללי הפשע ומשתפי הפעולה לא רק את מי שביצעו את הפשעים, אלא גם את אותם מעטים שהיו קרן האור באפילה. בכך התכנית מבטאת את חיוב החיים של העם היהודי לאחר השואה ואת אמונתם של הניצולים בערכי היסוד של החברה האנושית. המונח "חסידי אומות העולם" כפי שהוגדר בחוק יד ושם, הפך להיות מושג בעל מוניטין ברחבי העולם כולו ומסמל את הביטוי העליון  של גבורה ובחירה בטוב על פני הרע.

החסידים שהוכרו על ידי יד ושם מגיעים מ-44 מדינות. הם נוצרים מכל הזרמים ומוסלמים, דתיים וחילוניים, גברים ונשים, אנשים מכל גווני החיים, מלומדים וחסרי השכלה. המכנה המשותף היחיד המקשר ביניהם הוא האנושיות והאומץ שהם גילו כאשר בחרו לעמוד על עקרונות המוסר שלהם.

"אם יש טעם להבין מדוע ניצלתי דווקא אני, מתוך אלפי בני אדם אחרים – אני סבור שבראש ובראשונה בזכות לורנצו היה הדבר. ולאו דווקא בגלל עזרתו החומרית. הרבה יותר משום שביחסו אלי ובמעשיו, בהתנהגותו הפשוטה ובטוב לבו הזכיר לי מדי יום שעדיין קיים עולם אנושי וצודק מעברה השני של גדר התיל. שמחוץ למחנה יש אנשים בעלי לב ויש ערכים טהורים. שלא הכל מושחת ואכזרי. שקיים עולם שהשנאה והפחד זרים בו. אמנם כל אלה מעורפלים ברגע זה, רחוקים ולא מובנים, אבל כדאי להתאמץ לשרוד כדי לשוב לחיקם." פרימו לוי מתאר את מצילו, לורנצו פרונה, חסיד אומות העולם.